דף הבית / חכמת הקבלה / פרשת השבוע / להשמיד בתוכי את האלילים

להשמיד בתוכי את האלילים

"חזר אברהם בתשובה ושבר צלמי עבודה זרה וכל המזונות ששמו בפניהם" (ספר הזוהר, פרשת "בהר", סעיף ס"ט).

כל מה שנחשב במדרגה הקודמת לקדוש ונעלה, שלמענו היה כדאי לחיות, לעמול ולתת את כל כולי, צריך לעבור שבירה. לעניין זה שייכות כל הפעולות שנעשות בעולמינו למען האגו העצמי, למען הילדים, למען האנושות, למען הטבע.

למרבה הצער, אנחנו חיים כדי פשוט להתקיים: "תתנו לי לחיות בשקט ובנחת, כמה שנים שקצבו לי מלמעלה, והמבול אחריי". כך חושבים כולם, מבלי שהם תופסים שבזה הם מרמים את עצמם. ייחס כזה לחיים הוא מזיק והרסני.

אברהם אביהו היה סבור שהעולם שלנו לא נברא כדי לפייס את האלילים: עבודה, לימודים, ילדים, חיים טובים, שאחריהם אפשר לשכב בנחת ולמות, אלא העולם שלנו נברא כדי שבמשך החיים האלה נצא לעולם הבא.

נח היה הראשון שהשתחרר מהעבר, הוא בנה תיבה והסתתר בה. הוא הבין שצריך להינצל מהעולם הזה ויצר לעצמו הגנה, מחסה מהמחשבות והפיתויים שמסביב, הוא הפליג מהם. ולכן כל ההרגשות, המחשבות והרצונות האגואיסטיים שלו מתו בזמן המבול. ומה שנשאר, נשאר.

העניין הוא שאנחנו צריכים לתפוס את הטבע הדומם, הצומח, החי והאדם, כאחד יחיד שלם. מהאחד השלם הזה רק חלק שנקרא נח, ניצל מהמבול, כלומר חלק זה עבר תיקון תחת השפעת האור המקיף (תיבה היא אור החסדים). ואותו החלק שלא יכול להיתקן באותה הדרך, מת. אבל אחר כך עובר את התיקון שלו באופן אחר ונולד מחדש בצורה חדשה.

אותו הדבר קרה עם אברהם. אותם החלקים שלא יכולים להיתקן, נשארים בבבל. ואילו אברהם מנתץ, שורף וזורק את כל האלילים ויוצא מבבל. הוא מבין בדרגה גבוהה יותר מנח, שכל מה ששייך למצבו האגואיסטי זה דומם, אין בו את האור העליון. הוא מבחין ומבדיל בין הדרגה העליונה והתחתונה, וחותך מעצמו את אותה השכבה של החומר הדומם, הצומח, החי והאדם שבתוך הנשמה שלו, הוא לא יכול להשתחרר משליטת נמרוד (האגו) והולך.

אנו רואים שגם כאן הנשמה הכללית מפרישה ומבדילה מעצמה חלק מסוים שיכול להיתקן וללכת בדרך שלו. בדיוק כמו שנח התנתק מכל העולם, כך גם אברהם מתנתק ממנו. והחלק של הבבלים שנשאר, הולך בדרך אחרת של התפתחות.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 18.6.2014

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest