דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / להרגיש את עצמך קטן

להרגיש את עצמך קטן

שאלה: אדם מגיע ללמוד כשהוא כבר בוגר, עם תפיסת עולם מגובשת. לכן הוא מסכים חלקית עם מה שהוא שומע מהמורה ומבצע את זה, וחלקית הוא לא מסכים. האם הוא יכול להתפתח מבחינה רוחנית עם כזה פיצול פנימי?

תשובתי: זה טבעי עבור אדם שבינתיים לא מרגיש רוחניות ולכן הוא לא רואה אותה במורה. נאמר, "כל הפוסל במומו פוסל". לכן במידת הקלקול שלך, אתה רואה גם קלקולים במורה.

כאן חייב שיהיה לך את הכוח של הקבוצה שידבר וישכנע אותך בגדלות וחשיבות המורה. אם אתה מכבד ומעריך את החברים ועובד יחד איתם, אז בעזרת הכוח של הקבוצה אתה תוכל להתגבר על הזלזול שלך.

הזלזול הזה הוא טבעי וחוקי, ואי אפשר שיהיה כאן אחרת. הוא בכוונה ניתן לך מלמעלה, אבל כמו כן ניתן לך מכשיר, אמצעי מלמעלה, שעל ידו אתה מתגבר עליו. אתה חייב להתקרב לקבוצה ודרך הקבוצה להתקרב לבורא. לכן מאורגן לך כזה סדר של העבודה.

אבל אם זה לא יוצא לך, אז הבעיה היא לא בזה שאתה מזלזל במורה. זה טבעי שאתה מזלזל בו. אלא העניין הוא שאתה מזלזל בקבוצה! אתה לא יכול להתחבר עם החברים כדי לקבל כוח שאיתו אפשר לפרוץ את כל המחסומים.

נדרשת ממך לפחות איזו התגברות התחלתית על פני הדחייה האגואיסטית מהחברים: תתחיל להתקרב אליהם דרך סעודות משותפות, שירים, כל מיני רגעים נעימים. תתחיל מרחוק. מזה שכדאי לאגו שלך בכל זאת להיות יחד עם החברים. ניתנה לך האפשרות לקבל כוח מהקבוצה ועל ידו להידבק במורה, ודרך המורה להידבק בבורא, וכך להתחיל לקבל את המאור המחזיר למוטב.

זה טבעי שהאגו שלך באופן אינסטינקטיבי מתנגד לכל מה שהמורה אומר. רק טיפש יכול לא להתנגד, כי אינו מבין היכן הוא נמצא. כי כל הטבע שלך מתנגד לבורא, כמו שנאמר: "יצר האדם רע מנעוריו", לכן אתה מנוגד לדרך הרוחנית, מנוגד למורה. אתה מנוגד גם למהות הפנימית של הקבוצה, אבל לקבוצה יש גם צורה חיצונית שעל ידה אתה יכול בהדרגה להתקרב אליה.

אבל עיקר הקושי הוא בזה, שהאדם לא תופס את הקבוצה כאמצעי שמאפשר להתחבר עם החברים כדי להידבק יחד במורה. והמורה כבר ידאג לחבר אותם עם הבורא. לא צריכים להפוך לחסידים, אבל בכל זאת צריכים כאן להרגיש את עצמכם קטנים לעומת המורה, כמו שאדם צריך להרגיש את עצמו קטן לעומת הקבוצה, ומכל שכן כלפי הבורא.

תתחיל לסדר ולארגן את הסדר הנכון על ידי זה שתשתמש בכל האמצעים שניתנו לך בעולם הזה ותסדר אותם במקומם: זה אני, וזו הקבוצה, וזה הלימוד וזה המורה. ומה שיש הלאה, כבר לא ידוע לך, מפני שהלאה בא הבורא, אבל שם זו ה"כניסה לקודש" שלך, ששם אחר כך אתה פתאום תראה "דלת" שמייד נהפכת לפתח ומייד נכנסים.

ללא ביצוע של התנאי הזה, שום דבר לא ילך. אדם חייב לצייר את זה לעצמו, אולי אפילו לשרטט ולכתוב, ואחר כך כל יום להוסיף ולתקן. כך יום אחרי יום אתה תברר יותר ויותר את השאלה הזאת, עד שתממש הכול.

אתם צריכים להבין, שמדובר על חוקים ברורים ומדויקים. אם לא מקיימים אותם, אז אפשר להסתובב לא רק בחיים האלה אלא בעוד כמה גלגולי חיים. כמה פעמים שלא תחזור לארץ הזאת, הכול יהיה אותו הדבר. עד שה"רשימו" הרוחני לא עובר את התנאים המיוחדים, הוא לא מתממש בכל שלב ושלב!

בטבע הכול פועל בהתאם לחוקים. רק מתוך חוסר ההבנה שלנו אנחנו יכולים לחשוב שאין חוק. אבל איפה שאנחנו מסוגלים לגלות, אז אנחנו רואים ש"חוק נתן ולא יעבור". אנחנו צריכים להבין את זה, ללמוד את החוקים האלה ולקיים אותם. האגו שלנו לא מסכים עם זה, אבל אנחנו מסוגלים להתעלות קצת מעליו. למה לחכות שהייסורים יאלצו אותנו קצת להתרחק מהאגו שלנו? יותר טוב לעשות את זה מרצוננו, על ידי השׂכל, כלומר על ידי זה שנקנה ערכים מהקבוצה. הקבוצה תעזור לנו להתרחק מהשׂכל האגואיסטי שלנו ותמשוך אלינו את המאור המחזיר למוטב, שיבנה בנו סקאלה חדשה של סדר עדיפויות ודרכי חשיבה אחרות.

מתוך שיעור על אגרת כ"ו של בעל הסולם, 13.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מפקיד את חיי בידיו של מורה דרך
גם את התינוק הרוחני צריך להאכיל ולחנך
ללא כבוד כלפי המורה והקבוצה, אין דבקות עם הבורא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/5o7xa

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest