להקריב את הגאווה

לאחר כזאת הצלחה נפלאה שאתם הצלחתם להתגבש בזמן היעדרותי, צריך לראות איך להשתמש בתוצאות האלה, בגיבוש הזה. וכאן צריך "להקריב קורבן".

כי המכשול יכול להגיע משני צדדים. או שאנחנו נופלים, מתייאשים, מאבדים תקווה לעתיד, מרגישים חושך ברצון לקבל שלנו, או להיפך, שמחים בכוח שלנו, בהצלחות, משייכים הכול לעצמנו. וזה מביא לניתוק עוד יותר גדול, מפני שזה משחד אותנו ומכסה את עינינו, כך שאדם לא רואה כלום.

זה עוד יותר גרוע מאשר הייאוש השלם. אבל בשני המצבים צריך ללמוד איך להשתמש במצבים הקיצוניים והקוטביים האלה להתקדמות. אדם צריך להשתמש בשני קווים: "קו ימין" ו"קו שמאל", כדי להגיע ל"קו האמצעי".

זהו מצב מצוין שמאפשר לנו להרגיש הכול לעומק וממש "ללמוד על בשרנו". בכל אחד נמצאת אהבה לעצמו וגאווה. ואם אנחנו מרגישים שהשגנו הצלחה חדשה, אז עכשיו אנחנו צריכים רק לשייך הכול לבורא. זה הוא עשה הכול ולא אנחנו! הוא נתן ולא אנחנו השגנו. הוא הביא אותנו להרגשה הזאת ולא אנחנו בעצמנו הגענו אליה.

בכל דבר פעל הבורא, כמו שנאמר: "אני ראשון ואני אחרון!". אם כך אנחנו נברר בצורה נכונה את התוצאות, אז נגיע לדבקות עוד יותר גדולה ולא לניתוק. הדבר העיקרי במצבנו הנוכחי, זה הבירור הזה.

טוב שאנחנו רואים את זה ויכולים לעבור יחד בכך שנקבל ניסיון בעל ערך רב. אני שמח שנוצר כזה מצב שבו הייתי צריך לנסוע ואתם הצלחתם בהיעדרי הודות לעזרה מלמעלה. כי עכשיו אני יכול לעזור לכם בעצה מהצד איך להשתמש בצורה הנכונה במצב הפנימי שלכם וללמוד ממנו. כאן התגלתה עזרה גדולה מצד הבורא ורחמים. זהו לימוד והתקדמות נפלאים.

אבל בכל דבר צריך להיזהר מהגאווה, שהכול תמיד יתחיל בבורא ויסתיים בבורא.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 26.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
סחרחורת אכזרית מהצלחות
לשרוף את הגשרים
לא עליך המלאכה לגמור!