להקדים כוונה לרצון

שאלה: האם אפילו בעולם הרוחני הכוונה והרצון אינם מתמזגים לאחד, אלא נשארים שני דברים שונים?

תשובתי: אנחנו צריכים כל הזמן לדאוג לכוונה, והרצון יתגלה בהתאם אליה ולא יותר. הרצון מתגלה בהתאם למסך והאור החוזר.

הרי הרצון שלי גדול מאוד, זוהי מלכות דאין-סוף. ואילו המסכים יכולים להיות אצלי שונים: מהקטן ביותר ועד לגדול ביותר. גודל המסך מתחלק ל-125 "מנות", ואם בהתאם אליהן אני גם מגלה את הרצון, אז אני כל הזמן נמצא באיזון: יש לי כוונה אחת.

הרי בכל אחד מאיתנו מסתתרת מלכות דאין-סוף, בלתי מוגבלת, עם כל הרשימות. אלא שיש עליה צמצום, ועכשיו היא מתגלה לנו בהדרגה רק בהתאם למסך, רק בהתאם לכוונה.

כך גם אנחנו צריכים לפעול: כל העבודה שלנו נעשית בכוונות, שבהתאם אליהן מתגלים הרצונות. אם הרצונות מתגלים לפני הכוונות, אנחנו מרגישים ייסורים. ולהיפך, אם אנחנו דואגים קודם כל לפתח את הכוונות, אז אנחנו הולכים בדרך הטובה. במילים אחרות, אם אני מפתח את הכוונה, אני הולך בדרך תורה. אך אם הרצון מתגלה לפני הכוונה, אני מתפתח בדרך של ייסורים.

בין שתי האפשרויות האלה מונח הגורל שלנו.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מצווה אחת", 26.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
כל ההבדל הוא בכוונה
מקום העבודה הוא הרצון
להשפיע על מנת להשפיע – הניקוי הראשוני