קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הערה: בעבר היית מרצה כבוד בכנסים בוושינגטון ובלוס אנג'לס, שם דיברת בדיוק על המצב שאנחנו רואים היום. אבל אנשים קמו ויצאו מהאולם ואמרו שזו לא אמת, ולא יכול להיות שתתפרץ אנטישמיות בארה"ב, כי זה מקום שבו יש חופש ביטוי, חופש מכל הבחינות, והיום אנחנו רואים שהכול מתממש. אותו עיתונאי שיצא מהאולם, הוסיף ואמר לך שהקהילה הכי אהודה בארצות הברית היא הקהילה היהודית.
תגובתי: לצערי זה המצב, ואני לא רואה את זה אחרת גם היום.
שאלה: איך שאתה מצייר את הדברים, נראה כאילו ההיסטוריה כבר כתובה ואפשר כבר להתחיל לכתוב את העתיד. עד כמה אנחנו יכולים לשנות את מה שעומד לפנינו?
תשובתי: ודאי שאנחנו יכולים, אבל זה בתנאי שאנשים יוכלו לשמוע, לקבל ולשנות את עצמם. כולנו תוצאה מהשבירה והחטא, ודאי שאין בנו שום דבר טוב. השאלה עד כמה נוכל לפתוח אוזניים ובתמיכה הדדית לשמוע. כל אחד לבד לא יוכל לעשות שום דבר, אבל אם בתמיכה הדדית נוכל בכל זאת להתעלות למעלה מהפירוד לחיבור הדדי, למרות שבהתחלה זה יהיה כדי להינצל ממוות, להשקיע בזה יותר ויותר כוחות ולחנך כך ילדים שלנו, אז נצליח.
הערה: אתה מתאר פה אנשים "חירשים", היהודים בארצות הברית, כולל הישראלים, כביכול חירשים ולא שומעים כלום עד שתגיע המכה.
תגובתי: הם לא שומעים את הדברים האלה, כן.
שאלה: אז איך אני צריך לדאוג להם?
תשובתי: עליהם להבין שאם היהודים הישראלים וגם היהודים האמריקאים בארה"ב, לא מתחברים ביניהם לחברה רוחנית כך שיהיה מעליהם באוויר משהו שמחזיק אותם, משהו מיוחד, אם הם לא מרגישים שיש ביניהם איחוד, חיבור וקשר עם הבורא, עם הכוח הרוחני, אז אין להם עתיד.
שאלה: מה זה האיחוד הזה, איחוד כנגד הסכנה שבפתח?
תשובתי: מתחילים באיחוד כנגד הסכנה שבפתח, אבל אחר כך מגיעים למטרות נעלות יותר, שאני לא בורח מהרע אלא אני רוצה להגיע לטוב. הטוב זה לא כדי לברוח מהרע אלא אני מגיע לטוב אמיתי, לחיבור באהבה, עזרה הדדית, תלות וכן הלאה. את זה בינתיים אני לא רואה, אפילו היהודים באמריקה לא רוצים היום לעזור אחד לשני. הם יצטרכו לעבור עוד הרבה מכות כדי להבין שאולי בעזרה הדדית אנחנו יכולים לספק אחד לשני חיים בטוחים יותר.
