קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: כשהתחלתי לפני כשנה וחצי ללמוד קבלה, התחלתי להרגיש כמה אני אוהב בני אדם וכמה בני האדם אוהבים אותי. עכשיו אני חווה הרגשה מוזרה מאוד, שאני לא מתייחס כל כך טוב לבני אדם והם לא מתייחסים אלי כל כך טוב. אני מרגיש רוע מבני האדם ואפילו מאלה שלומדים קבלה. מה עליי לעשות עם ההרגשה הזאת?
תשובתי: כשהאדם לומד קבלה, הוא עובר מצבים שונים. הוא בצורה מחוייבת צריך לעבור מצבים שבהם הוא שונא את כולם, דוחה אותם מעצמו, שהוא מרגיש שגם אליו מתייחסים באותו האופן, עם איזה שהן "מחשבות זדוניות". הוא עובר את כל המצבים שרק קיימים בכל אחד מבני האדם.
אדם שמגיע לעולם העליון, בסופו של דבר עובר את כל מה שעוברת כל האנושות. "פרט וכלל שווים", ולכן אין הרגשה, אירוע פנימי, בירור פנימי, שהוא לא היה עובר, לא היה מרגיש.
אנחנו צריכים להבין שאנחנו זקוקים לכל זה כדי שנאסוף בתוכנו את אותן התכונות שנחוצות לנו לחיבור עם כל העולם.
אולם על כל האירועים והרגשות האלה שאנחנו עוברים בתוכנו, אנחנו צריכים להסתכל מרחוק. כלומר, להתבונן בעצמנו מרחוק. מה זאת אומרת "אני"? איזה ייצור שעובר עכשיו מצבים מסויימים ושמראים לו עכשיו, מיהו, כיצד הוא תופס את העולם וכו'. כלומר, אני כאן משתתף בניסוי. אני, זה הגוף שלי, התכונות שלי, האופי שלי. ומי חוקר את הניסוי הזה? ה"נקודה שבלב", שנמצאת מחוצה לי. אני מנסה להוציא אותה החוצה ולהיות חוקר ביחס לעצמי, להסתכל על עצמי, לראות את עצמי מהצד.
אם האדם יכול לעשות את זה, הוא מרוויח הרבה מאוד ומתקדם במהירות רבה. אנחנו, בשום פנים ואופן, לא יכולים להזדהות עם עצמנו, כיוון שזה לא אנחנו, זה הבורא! הוא ברא רצון והוא משחק עם הרצון הזה בכל האופנים. ואני לא צריך להיות צעצוע. אני גם צריך לצאת מעצמי, להסתכל מהצד ולראות איך הוא משחק.
איך אני מרגיש שזה שלי? כדי שאתה באמת תבין ותרגיש איך הוא משחק, ניתנה לך ההרגשה שזה שלך. אחרת, היית מזלזל בזה: "נו, אפשר לחשוב, הוא משחק באיזה בעלי חיים, צמחים, אבנים". הכול נכלל ברשותו של הבורא, את הכול מנהל כוח אחד. אבל שהוא מנהל אותי, כאן זה כבר עניין אחר! האם אני יכול להסתכל על כל מה שהוא מנהל אותו שזה הוא עושה ולא אני. היכולת "להפריד" את עצמי מעצמי ולהביט על עצמי מהצד, זה התנאי להתקדמות המהירה.
כך שזה לא אתה. פשוט תסתכל מה הוא עושה איתך. תנסה!
כשאתה מתקדם בצורה כזאת אתה כבר תתחיל להפריד את עצמך לחוקר (הנקודה הזאת תהפוך ל"קו ימין" שלך) ולאגו, שכל הזמן גדל בך כנגדו ("קו שמאל"). זה הכרחי.
לכן אנחנו אומרים: "אין עוד מלבדו" – אין עוד מלבד הבורא. מדוע? אם יש מישהו מלבדו, זאת אומרת – אני. זה כבר לא טוב, איני מרגיש את המציאות בצורה נכונה.
"אין עוד מלבדו", זה אומר שמלבד הנקודה הזאת שהוא נתן לי (ה"נקודה שבלב"), כל השאר – זה הוא.
וה"נקודה שבלב" ניתנה לי כדי שאהיה עצמאי. זאת אומרת, אני מוציא את הנקודה הזאת, וכל השאר – זה הוא.
האופי שלי, התכונות שלי, כל זה – ממנו. בצורה כזאת אני צריך לתפוס את הכל. אני צריך להזדהות עם ה"נקודה שבלב". את הנקודות האלה אנחנו מעלים מעל עצמנו ומחברים. וכל השאר זה האגו שלנו, הגוף שלנו נמצא למטה.
כך שתנסה כל הזמן להפריד את עצמך בצורה כזו, ואז לא יהיו לך בעיות עם העולם. כמובן, אני גם אגואיסט וגם רע, ושונא את האחרים, והאחרים שונאים אותי. כל מה שנדמה לי, נדמה לי דרך הגוף שלי, שהוא למעשה לא שלי. כך מראה לי הבורא. זאת עבודה.
מתוך השיעור הווירטואלי, 26.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
כמו קובייה שחורה בתוך האור
המשׂחק של הבורא
צופה על עצמי
