להפיץ כדי להתבגר

שאלה: אם אין הסכמה בחברה שלומדת קבלה, אז איך אפשר לשדר הסכמה לעולם החיצוני?

תשובתי: מצד אחד זה נכון. אבל מצד שני, חייבים בהכרח לעשות משהו. ולכן הטבע נתן לנו את האפשרות הזאת. הבורא בכוונה דוחף אותנו לתהליך החינוכי.

אפשר לראות את זה בדוגמה של משפחה. כאשר שני בני זוג צעירים מתחתנים, עדיין אין להם שׂכל רב, אבל כאשר נולד להם תינוק והם הופכים להורים, בהדרגה מופיעה אצלם האחריות שנובעת מההכרחיות ושאר הנסיבות. כך הם גדֵלים והופכים לבוגרים. אדם שאין לו ילדים נשאר בעצמו ילד.

לכן, אם אנחנו נפיץ את החומרים שלנו לעולם החיצוני, אנחנו נגדל בעצמנו, אחרת – לא נגדל. ורק לשם כך ניתנה לנו עבודת ההפצה. דווקא היא מגדלת אותנו.

אנחנו לומדים בחכמת הקבלה שאם איננו מפיצים, יכול להיות לנו מצב של "קטנות", אבל אם אנחנו מפיצים ודרכנו עובר האור לאחרים, אז אנחנו משׂיגים מצב של "גדלות": "אור החכמה", "אור החסדים". לכן, בכל מצב שבו אנחנו נמצאים לא נשאר לנו שום דבר אחר אלא בהכרח לעסוק בהפצה.

מתוך השיעור הווירטואלי, 12.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
שנת ההפצה המאסיבית
אין לנו ייעוד אחר
ההפצה היא הערובה שלנו