דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / להפוך את הרוע להתקדמות

להפוך את הרוע להתקדמות

להפוך את הרוע להתקדמות
שאלתה של איילת:
להצדיק זה טוב! אבל, איך עושים זאת כשמרגישים כעס מתפרץ וזעם על כל העולם? הרי אין לאדם דבר מלבד הרגשתו ואם הוא פגוע ורע לו כיצד יוכל להצדיק? נכון שהוא חייב לזכור שהכל מלמעלה ו"אין עוד מלבדו", אבל איפה כל זה שבאמת רע ואין כלום מעבר לזה (בהרגשה)? גם שאני פונה לבורא שיציל אותי מההרגשות המדומות ויתקן את הכוונה שלי, אני מרגישה קצת תקועה. מה עושים?

תשובה: איננו יכולים עם הכוחות שלנו לתקן את עצמנו – רק האור העליון מסוגל לעשות זאת, כמו שאך ורק הוא מבצע את כל הפעולות בעולם. אנו חיים באשליה שאנחנו עושים משהו. נעים כמו באפילה, ושוגים לחשוב שאנו הפועלים בעולם.

למעשה רצונותינו משפיעים על האור העליון וגורמים לתגובתו – במידת ההשתוות או אי ההשתוות אליו אנו מזמינים את פעולתו עלינו. תוכנית השפעת האור עלינו – להביא אותנו להשתוות עימו.

אם אנו פועלים נגד התוכנית הזאת – בזאת אנו מזמינים עלינו בחזרה ממנו תגובה מתקנת, כוח שלילי – ייסורים. אם לומדים על פעולותיו ומשתוקקים להידמות אליו, בהתאם לתוכניתו – מרגישים את עצמנו בנוח ומתחילים לגלות את האור עצמו – את הבורא, מרגישים את עצמנו בתוכו, בעולם שלם ונצחי.

One comment

  1. רב"ש, אגרת ז

    לכבוד התלמידים שיחיו

    את מכתבו של… השגתי, וטוב הוא עושה בזה שמפרש את פרטיו, עד כמה שידו מגעת, והשאר דברים מה שהוא מודיע לי, אני אקווה שבקרוב אני אסדר הכל על נכון.

    המתניתין אומרת "הכל חייבים בראיה", היינו שכל אחד ואחד צריך להראות בבית המקדש, שנאמר "יראה כל זכורך", מי שהוא בבחינת זכר היינו משפיע, צריך להרגיש שהקדוש ברוך הוא רואה אותו ומשגיח עליו, כמאמר חז"ל "סומא באחת מעיניו פטור מן הראיה, שנאמר יראה יראה, כדרך שבא לראות, כך בא ליראות, מה בא לראות בשתי עיניו, אף ליראות בשתי עיניו" (חגיגה ד). "עיניים" היינו "אנכי" ו"לא יהיה לך". "אנכי" נקרא בחינת אהבה שהוא בחינת חסדים, בחינת אמונה, ו"לא יהיה לך נקרא" בחינת אשה שהוא בחינת שמאל. ורק אז זוכים להקביל את פני השכינה. "ולא יראו את פני ריקם אלא איש כמתנת ידו", היינו כמה שהיה לו אתערותא דלתתא, וכברכת ה', וכפי שה' יתברך האיר לו בזמן עבודתו, שיוכל להחזיק מעמד בזמן עבודתו, בזה יכולים לזכות להקביל את פני השכינה. ובגמרא (דף ד') על מה שכתוב במתניתין, "חוץ מחרש שוטה וקטן, תניא, איזהו שוטה, המאבד מה שנותנין לו", שהוא פטור מן הראיה. היינו, שלא יכול לזכות לשום התלבשות דקדושה.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest