דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / להפוך את הירידה לעלייה

להפוך את הירידה לעלייה

שאלה: נאמר: "מעלים בקודש, לא מורידים בקודש", ואילו אני חווה עליות קטנות וירידות ארוכות ועמוקות. מדוע אני לא עולה באופן רציף?

תשובתי: כאשר האדם מבצע את התנאים של ההתפתחות הרוחנית, נמצא בקבוצה, בלימוד ובהפצה, מקיים את ההוראות של המורים, המקובלים שלנו, נותן יגיעה בחיבור ואיחוד עם החברים, שבזה הוא רוצה להשיג רצון ומחשבה אחת ויחידה, השתוקקות להידמוּת והשתוות עם הבורא, כלומר שכולם יהפכו להיות "כאיש אחד בלב אחד", מעל לכל ההפרעות האגואיסטיות, אז הוא מרגיש לסירוגין הרגשות של עליות (קירבה לבורא) והרגשות של ירידות (התרחקות מהבורא).

אבל שני המצבים האלה יוצרים מדרגה חדשה, שעליה מעלה אותו המאור הפנימי של התורה, "המאור המחזיר למוטב". התופעה הזאת מתרחשת רק בזמן לימוד חכמת הקבלה בקבוצה נכונה, מפני שרק שם אפשר לעבוד על התיקון של הטבע שלנו. העבודה הזאת נקראת "עבודת ה'", עבודה של הבורא, מפני שהאדם רק משתוקק לבורא, לתכונת ההשפעה והאהבה, והמאור שמגיע בתגובה ליגיעה שלו מתקן אותו, מעלה אותו מעל לאגו.

באופן כזה, נוצרת בו מדרגה רוחנית: הגובה שלה נוצר על ידי האגו, שמעליו האדם יתעלה על ידי תכונת ההשפעה. האור העליון תמיד מאיר על המקובל, אבל תחילה הוא מגלה את אותו החלק של האגו שמעליו הוא צריך להתעלות, וזה מורגש כירידה לתוך הרצון האגואיסטי, התרחקות ממחשבות ורצונות רוחניים. האגו שמתגלה הוא חדש, ולכן נדמה לאדם שהוא לגמרי נזרק מהדרך של ההתפתחות הרוחנית.

אבל, בזה שהוא ממשיך להשתתף בעבודת הקבוצה בחיבור ובלימוד במטרה לקבל את "המאור המחזיר למוטב", הוא מתעלה מעל האגו הזה, כמו מעל הר, ורואה את המקור, את הבורא, בצורה של תכונות אלטרואיסטיות חדשות. כלומר כל מדרגה רוחנית חדשה מורכבת מ"לילה" ו"יום", כאשר ההרגשה של האגו החדש זה "לילה", וההרגשה של השחר מעליו, זה "יום".

העיקר בדרך, זה לא לשכוח שה"לילה" הוא חלק בלתי נפרד מהעלייה. האגו שלנו נברא דווקא כדי שנתעלה מעליו. מה גם, שהאגו במקרה שלנו, זה לא האגו הגשמי של בני האדם, אלא זה אגו שמופיע בקבוצה קבלית בין החברים שמשתוקקים לאיחוד והשתוות עם הבורא, עם תכונת ההשפעה והאהבה החלוטה.

כי מטרת קיומו של האדם בעולם הזה, היא להשיג בגלגולים שלו דבקות עם הבורא. הדבקות מושגת על ידי השתוות הצורה, השתוות של התכונות. בורא, זו תכונה של השפעה ואהבה חלוטה. לכן הכלל הכללי של התורה זה "ואהבת לרעך כמוך". את רעך ולא את הבורא, מפני שהבורא ניסתר ומתגלה רק במידת הופעתה של תכונת האהבה לזולת בתוך האדם. לכן נאמר "מאהבת הבריות, לאהבת ה'".

את התקופות של "הירידות" ניתן לקצר בכמה דרכים:

– מראש לקרב את עצמך לקבוצה.

– מראש להתרגל לסדר קפדני של לימוד ועבודה בקבוצה.

– להעלות את החשיבות הקולקטיבית והמשותפת של מטרת הקבוצה (על ידי התיקון המשותף שלהם להשיג בתוך האיחוד ביניהם השפעה לבורא, לתת לו אפשרות להתגלות בתוכנו).

– לחפש מראש חסרונות בעלייה, כדי שכאשר הוא ימצא אותם, הוא יתעלה, ולא יחכה לירידות מלמעלה (כמו הסיפור על זקן שהולך כפוף, כאילו שמחפש משהו שאיבד).

– לקחת על עצמו אחריות, כל הזמן לגרום להתפעלות והתרוממות רוח של החברים בגדלות המטרה.

כל זה יעזור לכם להפוך ירידה לעלייה ולהתייחס לירידה כחלק מהעלייה.

ידיעות קודמות בנושא:
הירידה, היא תנופה לפני הקפיצה למעלה
לאחר הערב מגיע הבוקר של יום חדש
צוללן אמיץ בגלי האור

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/OPXjo

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest