דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / להסתכל על החיים שלך דרך העיניים של הבורא

להסתכל על החיים שלך דרך העיניים של הבורא

שאלה: אחרי הכנס בנובוסיבירסק אנחנו מרגישים אחריות מאוד גדולה. כאילו נולדה מערכת יחסים חדשה בינינו, שכל החיים שלנו צריכים להיות רק בדאגה הדדית אחד לשני. איך אנחנו נתחיל את כל העבודה מחדש, מדף חדש, איך עושים את הצעד הראשון למרחב החדש הזה?

תשובה: באמת נולדה הרגשה חדשה. אמנם, הקשר הזה בעצמו הוא לא חדש, הוא כבר קיים, רק מתגלה לנו יותר ויותר. אני רואה שאתם מרגישים את עצמכם בשלב חדש והגעתם לגילוי רגשי חדש. ובהתאם לכך השכל שעובד יחד עם הרגש התחדש. עכשיו כל השאלה היא, איך אנחנו נקבל את כל זה כעובדה שמחייבת אותנו עוד יותר להתחבר, כולם ביחד, ואני גם יחד אתכם. בזה מתרחש השינוי המהותי שאני יותר ויותר נכלל בתוך הקבוצה, כי אתם גיליתם מצב יותר מתקדם.

וההתקדמות עכשיו היא בזה שכל אחד שומר על האיחוד שהשגנו. לפחות צריך להשתדל להחזיק את אותה ההרגשה שנוצרה בזמן האיחוד שלנו בכנס. ויחד עם זה, המצבים שיהיו הם לגמרי הפוכים: יבואו הרגשות וחשבונות שלגמרי סותרים את זה. ואפילו שהם לא מתנגדים לאיחוד שהשגנו, אלא מסיחים את דעתנו, לוקחים אותנו הצידה ומכריחים אותנו שוב לחזור לערכים החומריים, כמו בעבר.

וכאן צריך לנסות להסתכל על המצב שלך בעיניו של הבורא. זה אומר, להסתכל לא רק "מלמטה למעלה", אלא גם "מלמעלה למטה". זה אומר, לראות את עצמך כמו ילד שמדמיין את עצמו שהוא גדול.

הוא לא רק מסתכל על הגדולים מלמטה למעלה מהמקום שלו, אלא כבר מדמיין את עצמו שהוא גדול ומתאר לעצמו מה הוא היה עושה, איך היה מסדר את החיים שלו, את עצמו. זאת אומרת, שאנחנו צריכים לתאר לעצמנו איך אנחנו כבר במצב הרוחני "הבוגר" היינו מתייחסים לחיים שלנו.

להיות גדול זה נקרא להיות כמו הבורא. ואני צריך לתאר לעצמי שאני נמצא ליד הבורא, והכלי הרוחני שלי נוצר בשיתוף המלא של כל הרצונות בזכות הביטול שלנו וההתכללות ההדדית שלנו אחד בשני עד אין סוף. כך שכל אחד מאיתנו מרגיש את כל הרצון המשותף והשפעת הבורא בתוכו.

אי אפשר לתאר את זה במילים, מפני שהמילים שלנו באות מהשבירה ולא מאיחוד.

בעיניים כאלה כדאי לראות את החיים, את החברים, את הרב, את כל העבודה שלנו ואיך להתייחס לכל זה. בחיים הרגילים, "מחוץ לכותלי בית המדרש", אנחנו מתנהגים כמו כולם, לא נבדלים מהאחרים. ובתוך הקבוצה אנחנו צריכים לראות את המצב המתוקן, כל אחד כך מלמעלה צריך להסתכל על הקבוצה ועל כל החיים שלו.

ואז הוא יוכל להתאים לתמונה המתוקנת הזאת. גם בלימוד, גם עם המורה, גם בקבוצה הוא יוכל להתנהג לפי המדרגה העליונה שהוא מתאר לעצמו. הרי, מי זה הבורא? זו מדרגה יותר עליונה. וזה כל מה שאנחנו צריכים.

העיקר בכל רגע להחזיק את "אין עוד מלבדו, טוב ומטיב". אני כך מתאר את הבורא שנמצא בתוכי ומה הוא במקרה הזה דורש ממני. מה היה נדרש ממני אם הייתי נמצא במצב כזה? איך אני הייתי מתייחס להכול אם דווקא אני הייתי זה שאין עוד מלבדי, טוב ומטיב?

אני צריך לראות שכל הפעולות שלי באות מהבורא: גם היחס שלי כלפי החברים, כלפי העולם, שכל זה רק טוב ומיטיב. כל אחד, בסופו של דבר, ירגיש כך ולאט לאט בתוכנו כבר נוצר הרגש הזה. כתוב על כך ש"פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול". אנחנו עושים מאמצים ומתוך המאמצים האלה מגיעים לקפיצה, עוברים את השלבים, שורש, א',ב', ג', ד' ולאחר מכן שוב קפיצה, ושוב השלבים שורש, א', ב', ג', ד' ושוב קפיצה. כך אנחנו מגיעים למדרגה הראשונה הרוחנית שלנו.

מתוך שיעור על שאלות בהמשך לכנס בסיביר, 11.12.2012

ידיעות קודמות בנושא:
תודה לכל משתתפי הכנס!
הכנס אף פעם לא נגמר
עָרֵב לסכום בלתי מוגבל

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest