דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / להלביש את ההפרעה על ה"נקודה שבלב"

להלביש את ההפרעה על ה"נקודה שבלב"

שאלה: מה זאת אומרת "להלביש את ההפרעה על ה"נקודה שבלב""?

תשובתי: ההפרעה מגיעה מ"שבירת הכלים", הרצונות. ה"לב" הוא הניצוץ שנשאר מהכלי הזה שעטוף בהמון עטיפות מקולקלות. הן נפתחות בהדרגה בזו אחר זו כדי שתוכל לבנות מהן קירות מספיק עבים לכלי המתוקן, לפחות עשר ספירות ראשונות.

אם האדם מבין ומשתמש נכון בבעיות שבהן הוא נתקל בעולם הזה, בלי להתנתק מהבורא אפילו בקשיים הגדולים ביותר, אז, בסופו של דבר, הוא בונה את הכלי שלו, את הרצון עם תכונות ויכולות כאלה שיכול להרגיש היכן הוא נמצא.

כמו תינוק שלא מבין כלום מייד אחרי שהוא נולד. עובר זמן מסוים, יום, יומיים, שבוע, שבועיים עד שהוא מתחיל לגלות את העולם סביבו. פתאום הוא מתחיל לשמוע צלילים, מגיב לאור שנדלק, מתחיל לראות. כך גם אנחנו זקוקים לכלים רוחניים, להתפתחות התפיסה כדי להרגיש את העולם העליון.

הפרעה היא לא מכשול חיצוני אלא הכלים השבורים שלי. זאת טעות לכנות את זה כהפרעות. אילו הפרעות יכולות להיות בבריאה? אנחנו מטפסים על ההר להיכל המלך מפני שאנחנו בעצמנו זקוקים להר הזה. זהו הר של שנאה שאנחנו חייבים להפוך לאהבה, כדי ש"הר סיני" (שנאה) יהפוך להר ה'.

הרצונות המקולקלים נקראים "הפרעות", ואין הפרעות אחרות. מה שמפריד אותי מנקודת הדבקות, מהמטרה, זאת ההפרעה שעליי לחבר ל"נקודה שבלב". אם אדם לא מתבלבל אלא כל הזמן מחזיק את עצמו בכיוון המטרה, אז זאת בדיוק התמונה שהוא מגלה.

אם פתאום מתעוררות בעיות קשות באמת עם הפרנסה או הבריאות, אז ברור שחייבים לפתור אותן ברמה הגשמית. אני ראיתי על פי דוגמת מורי רב"ש, כמה קשה הוא עבד כדי להביא לחם למשפחתו. אבל צריכים להתקדם בו זמנית בשני הכיוונים. מצד אחד, יש לי בעיה ואני חייב לתקן אותה, חייב להשקיע מעצמי במאה אחוז, כאילו "אם אין אני לי מי לי". ובו בזמן עליי לזכור שאני קיבלתי את ההפרעה הזאת מלמעלה ולא מאנשים מסוימים שנמצאים סביבי.

אני עושה את העבודה שלי בכל כוחי ומצרף אותה לאותו הכיוון, לבורא. ובמקרה זה אני מחבר את ההפרעה הזאת לקדושה ומתקדם בזכותה.

האם אין לבורא מספיק דולרים, האם הוא רוצה שהאדם ישקע בבעיות היומיום? אבל המצבים האלה מתגלים כהכרחיים להתפתחותנו ולכל אחד בכיוון שלו, אצל אחד זה כסף, אצל אחר בריאות ואצל השלישי בעיות במשפחה. אל תחשבו שלאחד יש יותר מזל ולאחר פחות מזל. כל אחד עובר המצבים האופטימליים ביותר, הטובים ביותר להתפתחות נשמתו, אל תדאגו.

ואסור לבקש שהבורא יסיר את ההפרעה וישנה את הגורל, אלא רק להידבק אליו ולהרכין את הראש ובדבקות עימו לעבד את כל מה שניתן לך. לפני הפעולה עליי לומר "אם אין אני לי מי לי!", ואחרי שסיימתי את הפעולה – "אין עוד מלבדו".

אבל כשאני אומר "אם אין אני לי מי לי", זה לא אומר שאני מתנתק מהבורא כאילו הוא לא קיים. אני מבצע את הכול בעצמי "כאילו" הוא לא קיים לידי, אבל עושה את הכול בדבקות עימו. אני יוצא לעבודה ודואג לעבודה שלי ולפרנסה שלי ולא מתנתק מהבורא. אני רק לא לוקח בחשבון שהוא עושה את זה, אלא חושב שאני עושה זאת בעצמי.

כאילו אנחנו שותפים, וכאשר אני יוצא לייצר משהו ומרוויח, אז גם הוא משתתף בזה בצורה פסיבית. הוא השותף שלי שנמצא איתי, אבל ברגע זה הוא לא פעיל. בדרך כזאת אני מתקן את עצמי ואת השתתפותי.

מתוך שיעור על פי אגרת של בעל הסולם, 19.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
"ויטמינים" לגדילה רוחנית
הדרך אל הבורא מלאה בקוצים
הפרעות – זו שׂפת הבורא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/FWq1T

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest