דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / להכניס ללב את הדאגה לחברים

להכניס ללב את הדאגה לחברים

שאלה: מדוע אינני יכול לתפוס בבירור את חשיבות הסביבה?

תשובתי: אתה מרגיש שאינך מבין מספיק את חשיבותה, מפני שאינך מוצא בתוכך רצון תואם לכך. המילים מובנות, אך הלב בינתיים אינו מגיב להן. ולפעמים גם נמאס לשמוע.

זה טבעי. צריך פשוט לעבוד עוד ועוד על הרצון הכללי המשותף. שכולם יתחילו לחשוב שזה חשוב, שדווקא זה מה שאנחנו צריכים. אנחנו מכוונים את עצמנו באופן מלאכותי לדאגה זה לזה: אני דואג לאחרים, כדי שהם יחד איתי יחזיקו במחשבה לכיוון המטרה. אני כל הזמן דואג לכך, ונוצרת בתוכי יראה אמיתית: האם הם מחזיקים במחשבה על המטרה?

ואז מתגלה בפניי הפנימיות של הקבוצה. לא הפרצופים, לא השמות, אלא הרצון העמוק שקיים בין החברים. האם הרצון של כל אחד מוכן להתאחד עם האחרים, כדי שכולם יחד ישתוקקו למטרה? לכך אני דואג. כי אם זה יקרה, נוכל תוך תקופת לימוד קצרה למשוך מעט אור על הרצון המשותף הזה ונשיג את המטרה.

הבעיה היא לא באור שפועל עלינו. הבעיה היא לחבר יחד את הרצונות שלנו להיות יחד בדרך למטרה. קודם כל, בליבו של כל אחד חייבת להיות דאגה כזו. וזוהי הערבות.

צריך להיות לנו רצון משותף, אפילו אם הוא "יזרום" כל פעם מחלק אחד של החברים לחלק אחר. העיקר שהוא יפעל בקביעות. אם נשתוקק ללימוד כדי ליישם את הרצון הזה, מבלי להסיח את דעתנו לשום מטרות אחרות, נוכל להזמין את האור על הרצון המשותף הזה, המכוון להשפעה הדדית, לבורא. ואז, בהכנה ללימוד ובזמן הלימוד נהיה חדורים ברצון הזה.

יותר מזה לא יכול להיות שום דבר. נאמר: "בא חבקוק והעמידן על אחת: צדיק באמונתו יחיה". אין השפעה גדולה יותר מאותה הפעולה שבאמצעותה אתה רוצה להשיג את ההשפעה. ההשפעה נקראת גם "אמונה".

בסיכומו של דבר, זהו עניין פשוט מאוד. בכלל, חכמת הקבלה מתגלה בכל פעם בפשטות גדולה יותר ויותר. על אף שהדרך קשה, ועל אף שהיא לוקחת שנים, יש לנו הזדמנות לזרז מאוד את ההתפתחות.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 15.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
עובדים עם החברים, מתכוונים לבורא
הבטן שלך לא מעניינת את הבורא
כיצד להפסיק לחשוב על עצמי?

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest