להישאר ברוחניות לנצח

להישאר ברוחניות לנצח, זה להסכים לכך שהאגו שלך אף פעם לא יקבל מילוי. עכשיו אנחנו נמצאים בתחילת הדרך הרוחנית, והרצונות לקבל שלנו לא יתמלאו יותר, הם רק ילכו ויתרוקנו, עד שיהיה לנו ברור לחלוטין שאנחנו חייבים להתעלות מעליהם.

לא תישאר לנו ברירה. הרי הגישה הקודמת מיצתה את עצמה, כל המשחק הזה שסידרו לנו מלמעלה כדי לגדל אותנו ברצון של העולם הזה, הסתיים! עכשיו יהיה צורך לעבוד על סוגי רצונות אחרים. ואנחנו נראה את זה בקרוב בקנה מידה עולמי.

ברצונות האגואיסטיים אנחנו נרגיש חוסר ביטחון, חוסר חיוּת, חוסר תקווה לעתיד. אך במקביל לכך, תיפתח לנו ההזדמנות להתקשר עם הבורא ולבקש להידבק אליו.

ואנחנו נבקש את זה לא כדי לברוח מהרגשת החוסר. הרי במקרה כזה, זה יהיה פשוט החלפה של מילוי קטן במילוי גדול, ומי לא רוצה את זה? כך זה בדרך כלל קורה כשהאדם מקבל איזושהי מכה: הוא מייד נזכר בבורא ומתחיל להתפלל.

בימים כתיקונם הגוף הבהמי שלנו אינו מאפשר לנו לחשוב על הבורא, אבל כשהוא מפחד, הוא כביכול שולח אותנו לבקש מהבורא עזרה. ואנחנו נמשכים לבורא, מפני שהבהמה שלנו דוחפת אותנו אליו. כאילו הבהמה שלי באה ואומרת לי: "אין לי מה לאכול, תבקש מהבורא". ואני הולך לבקש עבור הבהמה שלי. כך אנחנו חיים…

אבל אם אנחנו משתדלים לקבל התעוררות לא מתוך זה שחסר לנו מילוי, אלא מפני שאנחנו מתחילים לקבל מהסביבה את חשיבות ההשפעה – אז אנחנו מפתחים את הרצונות הרוחניים על פני הרצונות האישיים הריקניים שלנו.

אם אנחנו עושים את זה, לא מפני שאנחנו רוצים למלא את עצמנו ולקבל איזשהו רווח בתמורה, זה סימן שהגענו להיפוך הזה בתוכנו, שאחריו אנחנו מתחילים לדאוג לרצון הרוחני.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 18.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
לא להאמין שזה אפשרי…
הכי קשה – זה לבקש
לא יודע מה זה, אבל אני רוצה את זה!