להיטען מהקבוצה

שאלה: כאשר אנחנו מגיעים לישראל לכנסים וחגים, אנחנו מרגישים חיבור מיוחד ושמחה. וכאשר אנחנו חוזרים הביתה, הכול מתחלף בדיוק להיפך. מדוע זה קורה כך?

תשובתי: כאשר אני יוצא לחוץ לארץ, שינוי המקום והחברה אינם משפיעים עליי. אני יכול ליהנות מנופים יפים, אבל כל הזמן אני נמצא בתוכי. המיקרו-אקלים האישי שלי אינו משתנה.

ואילו הבעיה שלכם היא בזה, שכאשר אתם יוצאים לאן שהוא, אז אתם טובלים באווירה המקומית ונכנסים תחת השפעה נוקשה מאוד מבחוץ שמוציאה אתכם מהשגרה.

צריך לתפוס פחות את השפעת החברה הסובבת. נניח, שמישהו מסתובב סביבכם, עובד, עושה משהו, ואילו אתם צריכים להישאר בדרגה אחת מעל ולחיות במחשבות ובציפיות אחרות לגמרי. צריך לחנך את זה בתוככם.

אם אתם רוצים להגיע לזה כמה שיותר מהר, אז אתם חייבים להיטען מהקבוצה, וכאשר אתם יוצאים בבוקר מהשיעור, אתם צריכים לפחד לאבד את אותו החום, אותה הרגשת הקבוצה שהופיעה אצלכם כתוצאה מהלימוד. כי כל הלימודים שלכם דרושים רק כדי להזמין את האור העליון על הרצון להתחבר.

השתוקקות לאיחוד, זה קודם לכל. אחר כך עליו מגיע האור בהתאם לתפילה שלכם. ולאחר מכן כבר, בקשר ביניכם, אנחנו מתחילים להרגיש את הבורא. עבודה כזאת צריכה להיות ביניכם כל הזמן.

אבל אם אתם נופלים תחת ההשפעה של שדה אגואיסטי חיצוני, זה מצביע על כך שאתם לא מתקדמים. במשך היום אתם צריכים לפחות כמה פעמים לחזור לנחיצות להרגשת מרכז הקבוצה.

מתוך שיעור בנושא "שאלות ותשובות" בשפה הרוסית, 17.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
הסכם על נאמנות במחשבות
היראה, בסיס לקשר הדדי
קשר הדוק יותר!

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/pTd21

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest