להיות ערב לכולם

במאמר "מתן תורה" בעל הסולם מסביר לנו, באילו תנאים התורה ניתנה לבני האדם. קודם כל, זו צריכה להיות קבוצה של אנשים שרוצים להפוך להיות "כאיש אחד בלב אחד". הייסורים שהם עברו לא משאירים להם ברירה, הם רואים שחייבים לברוח, אבל לברוח באופן מודע. זו אינה בריחה עיוורת מכאב, כי הייסורים באים להם מכוח מיוחד, מהבורא, בהתאם לתוכנית שלו, וכאן מסתתרת מטרה מסוימת.

הבורא בכוונה נתן להם ייסורים. נאמר: "בראתי יצר הרע", כלומר, בראתי את "פרעה", שמקרב את בני ישראל לאביהם שבשמיים. ולכן היצר הרע נקרא "עזר כנגדו", הוא מעורר ודוחף את האדם להכיר את הכוח שמנהל אותו. האדם שואל את עצמו: "מאיפה מגיע לי כל הרע הזה? למה אני סובל?". בסופו של דבר החיפושים מביאים אותו לשאלה העיקרית: "מה הטעם בחיי?" ויותר מזה: "מה הטעם בחיינו?". ואז האדם מגיע לחכמת הקבלה.

כך הוא מגיע לקבלת התורה, הוא מתחיל להבין שצריך לשנות כאן משהו. במקום לשנות את העולם, בכך שמנסה "לנהל" אותו לעצמו, האדם מבין שהעולם זו העתקה של התכונות הפנימיות שלו. תשנה את עצמך והעולם ישתנה.

דווקא את זה אנחנו אומרים היום לכולם: צריך לתקן את האדם ולא את העולם. ודאי שאנחנו לא מספרים על תפיסת המציאות, על זה שהתמונה החיצונית נקבעת לפי הפנימיות שלנו. את זה בינתיים אי אפשר להסביר, אף על פי שכבר מגיעות הוכחות מדעיות. אבל בעיקרון, האדם כבר מבין היום שהוא צריך לתקן את עצמו. ואז הוא מוכן לקבל את התורה כתבלין, "לתבל" את היצר הרע על ידי השיטה הזאת, כדי שהוא יקבל טעם טוב.

בסופו של דבר, אנחנו צריכים להקנות צורת השפעה לרצון לקבל המקורי. אם האדם מוכן לזה, אז הוא מקבל את התורה, כלומר את שיטת התיקון, ומתחיל לעבוד. ואז הוא מבין את המהות של התנאי שהוצב לו – מה זה ערבות, איחוד כולל, מה מסמלת המטרה הסופית שלו, "ואהבת לרעך כמוך". בדרך אל המטרה הזאת האדם מגלה את ייעודו, שמוגדר במקורות כ"ממלכת כוהנים" ו"גוי קדוש". במילים אחרות, הוא צריך לממש את האמור לא רק על עצמו, אלא גם להיות אחראי לכל העולם. בזה האדם מכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות ומשתמש נכון בפוטנציאל שלו לטובת האחרים, בכך שעושה את המוטל עליו, כלומר, מפיץ את שיטת התיקון בכל העולם.

ואז הוא מתקן את עצמו, כי אין לו צורך בשום דבר חוץ מזה. מספיק לחיות בעבודה לצורך התיקון הכללי, וזה נקרא להיות "ממלכת כוהנים". לכוהנים אין שום נחלה גשמית, "ה' הוא נחלתם", כלומר, דרגה של "בינה" נקייה. כך גם האדם צריך לראות את עצמו במדרגה כזאת נעלה, היכן שטובת הזולת זו הדאגה היחידה שלו על פני כל הדאגות, והמטרה היחידה על פני כל המטרות. אפילו שצפים בו כל מיני רצונות בלתי צפויים, אפילו שההפרעות הן בקנה מידה עולמי, כל זה כדי שמעליהם הוא ידאג לכל העולם. אחרת לא יהיה לו חומר לעבודה.

כך האדם מממש את המשימה של "ממלכת כוהנים" ו"גוי קדוש", מממש את הערבות. כי העניין הוא לא בזה, שאנחנו נהיה ערבים בינינו ונחזיק זה את זה בדרך לתיקון. לא, אנחנו הולכים לקראת הערבות יחד עם העולם כולו, אנחנו אחראים לכולם, ועד שאנחנו לא נתקן אותם, אי אפשר לראות את העבודה שלנו כגמורה.

מתוך שיעור על מאמר "הערבות" של בעל הסולם", 13.06.2012

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/7zG89

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest