קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
לפנינו פרוש תאטרון שבו כולנו משתתפים. תארו לעצמכם שעלינו לפענח את המדרגה הראשונה שאנו נמצאים בה היום, מה קורה במערכה הראשונה, מה עושים בה הדמויות הפועלות.
אנחנו מבינים שהאנשים סביבנו הם בובות על חוט ואילו אנחנו לא רוצים לשחק בהצגה הזאת, לא כניצבים ולא בתפקידים הראשיים. אנחנו רוצים להגיע לדרגת הבמאי שהגה את המערכה, או לפחות לדרגת מנהל הבמה. אם דרך מנהל הבמה נגיע לדרגת הבמאי ונפענח מדוע הוא ברא הכול באופן כזה, מדוע המערכה הזאת מתנהלת בצורה כזאת, מה קושר כאן את הדמויות הפועלות, השחקנים, רצף של מערכות בזו אחר זו, אז נהייה ראויים לעלייה למדרגה הבאה.
במדרגה הבאה הכול יהיה אחר לחלוטין, אך לפי התוכנית זה אותו תהליך. ניכנס שוב לתוך עולם מסוים שבו פועלים כוחות אחרים, גיבורים אחרים, אווירה אחרת לגמרי ואין דבר הדומה לקודמו, מה שאנחנו רואים היום בעולמנו לא יחזור ויופיע יותר בשום מקום, בדיוק כפי שלא יחזור ויופיע באף מדרגה הבאה מפני שבכל מדרגה הכול חדש לחלוטין.
כך בהדרגה ובצורה עקבית, נשיג ונסגל את כל מאה עשרים וחמש המדרגות הרוחניות. נעשה הכרות עם מחשבת הבריאה של הבורא ונגלה באופן חלקי את ההתגלויות שלו, את הביטויים שלו, שינויי הצורה שלו, עד שנשיג את המדרגה האחרונה, את מחשבת הבריאה המלאה, אותו עצמו. תנועה במדרגות רוחניות מסמלת השגה הדרגתית של הבורא, כבמאי, תסריטאי ומנהל ראשי של כל הבריאה, מבצע כל הפעולות, לכל השאר אין שום אפשרות לזוז, לעשות משהו בפנים ובחוץ, רק הוא מזיז ומניע כל אטום, כל מולקולה, כל מחשבה ורצון, מסדר הכול במקומו. הבורא או האור, זהו שדה כוח חיובי, בעזרת הכוח הזה הוא מפעיל את ההפקה התאטרלית הגלובלית שמופעלת דווקא כדי להעלות אותנו עד לדרגת ההשגה שלו, ודרך ההשגה, להידמות לו.
