להיות אדון לעצמי

לאדם לא אכפת האם הוא מקבל או משפיע, אלא אכפת לו אילו הרגשות יש לו מזה. אם אני מרגיש מזה טוב, אני מוכן להביא לך מתנות בכל יום, בכל רגע. העיקר שארגיש מזה תענוג.

הבעיה היא לא לתת את המתנה, אלא להרגיש ממנה מילוי. ברגע שארגיש שההשפעה תמלא אותי, אני אתן לך את כל מה שתרצה. אני לא חושב האם לתת או לא לתת, אלא איך לקבל מזה מילוי.

לא צריך כאן להתפלסף הרבה, כי אנחנו בסך הכול רצון ליהנות, ולכן אנחנו מסוגלים לבצע כל פעולה, אם היא תביא אותנו למילוי. אבל השאלה היא, איך לבצע פעולה ללא מילוי?

לכן ניתן לנו הרצון למלא את עצמנו, הרצון לקבל על מנת לקבל, כדי שנבנה מעליו את היחס שלנו לצורת המילוי. אני צריך בעצמי לפקח על עצמי: באיזו צורה אני נהנה. כלומר, אני בעצמי תופס את עצמי בגרון ועכשיו אני קובע איך עליי ליהנות: כך או אחרת. ועד אז, אני חונק את עצמי ולא מאפשר לעצמי לקבל כלום.

ואז אני נעשה עצמאי. אני מקבל חופש כלפי המילוי, ומסוגל לעצור את עצמי מלקבל, או לחילופין, למלא את עצמי. זה הופך אותי לדומה לבורא. כי הוא בעל הבית על הרצון ועל המילוי, וגם אני הופך להיות בעל הבית, השולט על הרצון והמילוי.

לא מובן לנו איך אנחנו יכולים לחנוק את עצמך בעצמנו, ועד כמה נהיה חופשיים ברגע שנגיע לכך! זהו מעמד כל כך גבוה, שרק בו אני נקרא "אדם".

ועד אז, פועל בי חשבון אוטומטי ושום דבר מעבר לכך. זה כמו שאני רוצה להפסיק לעשן, מפני שאני מעדיף את הבריאות. הכול תלוי רק מה חשוב לי יותר.

מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 11.03.2012

ידיעות קודמת בנושא:
שיזוף בריא באור החוזר
איך "לרקום" נברא
חוקי הטבע הם עקשנים במיוחד