דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / להידבק בעליון בכל הלב והנשמה

להידבק בעליון בכל הלב והנשמה

אנחנו חייבים בכל דבר ללמוד מהטבע, כי הטבע דומה לבורא. אולי אני מביא יותר מדי דוגמאות של הטבע: מינקות, ילדות, תקופת התפתחות העובר. אך בצורה כזו מתבטא גילוי הבורא בעולמנו. ורק אם נעלה מהצורה הגשמית הזאת לצורה הרוחנית, אז דרך זה נשיג את הכול.

הביטחון חייב להיות אך ורק בתלות שלנו בעליון. רק בו חייב להיות האור וכל הבירורים. ואנחנו בינתיים רק מבטלים את עצמנו מולו. ואחרי שנשיג מצבים יותר מתקדמים, הרצון לקבל שלנו יגדל עד המדרגה הבאה, אז נוכל להתבטל מול העליון בצורה יותר פעילה על ידי פעולות מעשיות. כלומר, אני בעצמי אבצע פעולות בדומה לעליון.

אך קודם כל אני צריך לגדול. העובָּר אינו יודע אילו פעולות מבצעת אימו. וגם התינוק כמעט אינו מבין בהתחלה מה העליון עושה איתו. הוא בכלל לא מרגיש היכן הוא נמצא. לאחר מכן בהדרגה הוא מתחיל לקלוט את מה שמתרחש, מגיב, מחייך לאימו בתגובה. אלו הן מדרגות הגילוי של העליון כלפי התחתון.

בהיותנו במצב "עוּבָּר", העובָּר איננו מרגישים את זה בינתיים ורק חייבים להתבטל ביחס לעליון. בכך אנו מספקים לעצמנו את דרגת הביטחון.

הביטחון, כמו כל התופעות בעולם שלנו המורגשות ברצון להנות, מתעורר על ידי האור, על ידי המאור מלמעלה. אך אם אני תלוי בעליון, לא אמור להיות בי שום חוסר ביטחון. להיפך, אני בטוח שאני נמצא בו. ואם אני לא נמצא בו אלא לידו, אז זוהי מדרגת ביטחון עוד יותר גבוהה, מכיוון שאני בטוח שאני מסוגל כבר לצאת ממנו ולהיות דומה לו.

מזה צריכים להבין, שכל העבודה שלנו מתבצעת בתנאי חושך וניתוק מהעליון. וככל שנתקדם יותר, כך יותר נרגיש את הניתוק מהעליון, על מנת שבעצמנו נמשוך את המאור ממנו שנקרא "ביטחון".

ככל שהאדם מתקדם יותר בירידות שהבורא שולח לו, כך הוא יותר ירגיש את עצמו מנותק מהעליון, ריק יותר, טיפש, תלוי, חסר הבנה וחסר רגישות, הופך יותר ל"בהמה". ופתאום נעלמים לו כל הידע הקודם והרגישות שהייתה לו. ברגעים כאלה האדם מרגיש נורא, אך חייב להבין שדווקא מצבים כאלה הם הכי יעילים עבור רכישת ה"אמונה".

אנחנו נמצאים בהם בניתוק מלא מהעליון, בדרגת "בהמה", ולכן זקוקים לאור ה"אמונה", כמו כל יצור חי בעולמנו, כמו תינוק שרוצה להידבק לאימו, אחרת הוא מרגיש את עצמו אבוד ולא יודע כיצד לחיות ומה לעשות עם עצמו.

אמנם, כאשר אחר כך אנו עולים ממצב כזה, "אור האמונה" נותן לנו קצת הבנה והרגשה מה צריך לעשות. ואז עלינו לעבור מדרגת החי לדרגת ה"מדבר". אנחנו כבר לא רוצים דרגת ביטחון כזאת כמו אצל תינוק חסר הבנה או אצל חיה שתלויה לחלוטין בבעל הבית. אנו רוצים אור הביטחון על מנת שנתמסר אל הכוח העליון, שנימשך אליו, שנהיה תלויים בו, לא עקב חולשתנו אלא להיפך. אפילו שיש לי כוח ביטחון והבנה, אני עדיין מתבטל ביחס לבורא בכל דבר לחלוטין!

אני זקוק לביטחון לא על מנת להרגיש בטוח וטוב ברצון שלי להנות, אלא להיפך, אני רוצה להרגיש יותר חסר ביטחון ותלוי בבורא. שתהיה לי האפשרות להידבק אליו יותר ויותר. לא שיהיו לי ביטחון ושקט גשמיים, אלא להראות לו עד כמה אני מעריך את המעמד שלו, את הגובה שלו בוויתור על כל המילויים האגואיסטיים.

אני מוותר על ההנאות האלה ורק רוצה להידבק לעליון בכל לבי ונשמתי. אני רוצה שהביטחון שלי יהפוך ללבוש של האור העליון, ולא להשתמש בו לשם תענוג עצמי. בצורה כזאת כבר אנחנו גדלים עד המדרגות הגבוהות של העולמות הרוחניים.

מתוך השיעור על מאמר מהספר "שמעתי", 09.08.2013

ידיעות קודמות בנושא:
ביטחון מוחלט
הביטחון האמיתי מגיע מהאור
הביטחון מתגלה באיחוד

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/dgxk0

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest