דף הבית / חינוך, ילדים / להביט על עצמך מהצד

להביט על עצמך מהצד

שאלה: נניח, שהבאתי את הילד שלי לקבוצה שבה שבעה מתוך עשרה ילדים נמצאים בדיכאון. האם אני לא צריך לחשוש שמצבם יעבור לאחרים?

תשובתי: לא! צריך להשתדל מיד להבדיל אותם מעצמם. חברים, בואו נדון מהצד מה קורה איתנו? זה אני, בן אדם. וזה, הגוף שלי. בתוך הגוף קיימים כל מיני כוחות, מצבי רוח, הסתכלויות.

ואם אני אצא מהגוף שלי ואביט בו מהצד, איך הייתי משלב ומרכיב את עצמי אחרת? בואו נתאר את עצמנו בצורה אחרת, איך שאנחנו מתעלים מעל עצמנו. האם אפשר להשיג את זה?

האם נבראתי בכזאת צורה שאני לא יכול להתנתק מעצמי? או שקיים איזה מרווח בין האני הפנימי לבין האני החיצוני ששם אני יכול להתחיל לאט לאט ללמוד על עצמי מהצד?

כאלה אימונים פסיכולוגיים רגילים מאפשרים לאדם לראות שזה לא הוא עצמו, אלא הכְווָנה מסוימת חיצונית של הסביבה הסובבת אותו.

יכול להיות, שהילד פשוט קרא המון רומנים או ראה תוכניות טלוויזיה שמעוררים תחושה של חוסר תקווה? אפילו לפני 100-150 שנה היה באופנה מה שנקרא ניתוק אצילי: "גיבור בן זמנינו", וכולי. בספרות העולמית, במיוחד בספרות הרוסית, הרבה ספרים מוקדשים לחיפוש הנובע מתוך החושך הפנימי.

ויכול להיות, שהוא פשוט מתרברב ומתגאה במצב הזה, בכך שמראה: "תראו איזה אני! לא מעניין אותי מה שמושך אתכם!". לכן צריך לבדוק מאיפה נובעים המקורות של הדיכאון אצל הילדים.

מתוך התוכנית "שיחות עם מיכאל לייטמן", 12.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הנשק החזק ביותר
תרגילים בעטיפה מתוקה
בדרך ליחסים אידיאלים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/H3bmK

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest