דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / להביא יותר אור ל"דרך ארץ"

להביא יותר אור ל"דרך ארץ"

laitman_2010-03-17_zoar_0361_us.jpg

שאלה: מה זה נקרא עבודה פרקטית להשגת אהבת חברים?

תשובתי: לכל דבר יש שתי גישות, מצד ה"מלכות" ומצד ה"כתר", או מתוך חיסרון או מתוך שלמות.

אני יכול לגשת לאהבת חברים מתוך מכות וחסרונות, מכך שהתייאשתי להשיג תוצאה כלשהי לבד, ומתוך כך שהבנתי שאני זקוק לשותפים. שאיני מסוגל להבין שום דבר בעצמי וזקוק לחברים שיעזרו לי להבין, יתנו לי כוחות, התעוררות. ככל שאני מכיר את עצמי, אני רואה יותר ויותר בבירור שאיני מסוגל לכלום, שאין בכוחי להחזיק את עצמי, לא במחשבות ולא ברגשות הנכונים שנדרשים להשגת הרוחניות. באדם אין שום דבר מהרוחניות, חוץ מנקודה אחת, והנקודה הזאת אינה מסוגלת לספק שום מילוי. ולכן, אני מתחיל להבין שכל היכולות שלי, כל הכלי שלי, כל הקיבולת, הכוח שלי, מתגלים רק כתוצאה מהחיבור עם האחרים.

כי מה כבר יכול לעשות לבד איזה תא קטן או איזה איבר בגוף האדם? האדם מגלה ששום כוח רוחני, לא כוח השׂכל ולא כוח הרצון אינם מסוגלים להישאר ולאחוז בתוכו, מפני שהכוח יכול להיות קיים ולהיאחז רק בקשר בין הרצונות הזרים זה לזה. הגילוי הזה לא משאיר לו ברירה אחרת, אלא רק לחפש קשר עם האחרים.

זוהי דרך ארוכה מאוד, כי זאת התקדמות בדרך של ייסורים. אולם ישנה גם דרך אחרת, "דרך תורה". בדרך תורה האדם יודע מראש שהוא חייב להתחבר עם האחרים. מסבירים לו שחיבור כזה הוא לטובתו, מראים לו כל מיני דוגמאות, כאילו שמחנכים ילד. תתארו לעצמכם שלילד קטן היו מאפשרים לעשות כל מה שהוא רק רוצה, כמה הילד המסכן הזה היה נאלץ לסבול ולקבל מכות כדי למצוא את הדרך הנכונה בחיים. זה היה פשוט נורא. אך העולם שלנו בנוי כך, שליד הילד נמצאים אנשים שאוהבים אותו, מגנים עליו, תומכים ודואגים לו, מטפלים בו, מסבירים לו, לא נותנים לו לבצע מעשים רעים, דוחפים אותו לטוב. וכך הילד מתקדם. זוהי דרך מהירה ובטוחה לגדול ולהיות אדם, שאותה אנחנו מייחלים לילדינו.

אותו הדבר שייך גם להתפתחות הרוחנית, אנחנו יכולים ללמוד הכול מהטבע. לכן ישנה דרך אחרת להתקדמות הרוחנית, חוץ מלימוד מניסיון לא נעים ומטעויות מרות. במקום זה, אנחנו יכולים ללמוד ממורה ומספרים, מעצות של מקובלים. אם אנחנו באמת מקבלים את העצות האלה כחוק, כהוראה לביצוע ("תורה" מלשון הוראה), אז אנחנו יכולים להתקדם יחסית בקלות. אף על פי שבסופו של דבר, האדם בכל זאת מתקדם איפה שהוא באמצע, בדרך שנקראת "דרך ארץ". לא בדרך אידיאלית רק על ידי עצות המקובלים, ולא בדרך של ייסורים בלבד, אלא בין שתי הדרכים הללו.

הקבוצה יכולה לשמש לאדם דוגמה של מה צריך לעשות, איך להתקדם. היא מחזקת אותו, תומכת בו, מושכת אותו קדימה. רבים אינם מבינים זאת או שכן מבינים בשׂכל, אך לא מסוגלים לבצע, לשמוע, לקבל. עד כדי כך חזקה הדחייה מהאחרים, שהיא מסתירה מהם את השׂכל ומחייבת לחפשׂ כל מיני הצדקות ולערוך תיאוריות לחוסר הרצון שלהם ללכת לקראת החיבור. אך כל העבודה נעשית רק בקבוצה.

מתוך שיעור על אגרת של בעל הסולם, 26.04.2012

ידיעות קודמות בנושא:
כשמתחילים לחפש את הקבוצה
אהבת חברים – אישור כניסה לעולם אין סוף
אהבת חברים – העושר המשותף שלנו

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/VMmEC

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest