לגרום תענוג זה לזה

שאלה: נערך ניסוי פסיכולוגי שבו השתתפו גברים ונשים, שהתבקשו לגרום במגע היד שלהם תענוג מקסימאלי לבני זוגם. ניתנו שלוש אופציות: האופציה הראשונה – להשתדל לעשות נעים לזולת. אופציה שנייה – לגעת בידיים ללא כוונה כלשהי. והאופציה השלישית – לקבל את התענוג המקסימלי ממגע עם אדם אחר. כתוצאה מהמחקר, נקבע כי את התענוג הגדול ביותר האדם מקבל ברגע שהוא בעצמו גורם תענוג לבן הזוג, ואילו כאשר משתדלים לעשות לו נעים, הוא מקבל את ההרגשה הבלתי נעימה ביותר. מהי התופעה הזאת? זה משהו שיש לו קשר עם האינטגרליות, עם האגואיזם?

תשובתי: קודם כל, לא חשוב לי מי יושב לפניי: אישה, גבר, ילד, זקן, ילדה, זקנה או אפילו בעל חיים – אני צריך להתנתק לחלוטין מכל הבדל בינינו. אני צריך לתאר לפניי את האובייקט שאיתו אני חייב לבוא במגע. והמגע הזה הוא מעל הבהמיות שלנו, כשלחלוטין לא חשוב לי מיהו ומהו במהותו הבהמית, וחשוב רק כיצד הוא מציג את עצמו ביחס אליי, מה הוא משדר מתוך עצמו, למרות הטבע שלו.

וכאן באים במגע לא שני אובייקטים בהמיים, אלא שני רצונות שרוצים להיכנס לאינטגרציה, לגרום זה לזה תענוג טהור ומופשט, מילוי. כלומר, לא משנה מי אתה ומה אתה, אני פשוט מרגיש שאני רוצה בטובתך.

במקרה כזה, אם אנחנו מתעלים מעל יצרנו הבהמי, מעל המצבים והתנאים הבהמיים שלנו, המוכתבים על ידי הטבע, ומתחילים להיות בשיתוף פעולה זה עם זה – כאן מתחיל הניסוי. או שאני רוצה לקבל תענוג מהאובייקט שנמצא לפניי, או שאני רוצה למסור לאובייקט הזה את היחס הטוב שלי, למלא אותו, ורוצה שהוא ירגיש את זה, אפילו אם זה יהיה דרך מגע מסוג כלשהו. שוב, בהתנתקות מעצמנו, אנחנו רוצים כל כך לדכא את ההרגשות שלנו, עד שהם יהפכו לניטרליים, כלומר למצבים אגואיסטיים-מופשטים, אלטרואיסטיים-מופשטים וניטרליים-מופשטים.

מכאן מתחילים המחקרים שלנו, שמטרתם הראשונית היא מצב שבו אנחנו מתעלים מעל הבדלי הגיל, המין, הגזע, הלאום וההבדלים הנוספים, ומתחילים להיכנס במגע עם המהות. אתה מהווה רצון וכוונה/שכל, וגם אני.

בצורה כזאת השכל שלנו והרצונות לאינטגרליות יכולים להיות בשיתוף פעולה זה עם זה, ללא תלות בעטיפה החיצונית שלנו. כך אנחנו מנסים לעשות.

זהו הכוונון הראשוני לכך שנעבוד בקבוצה, במיוחד בקבוצה מעורבת. בהתחלה אנחנו עובדים במקצת עם קבוצה מעורבת, אולם לאחר מכן, כאשר האנשים מתחילים להבין שהמין השני מפריע להתרכז בדרגה הגבוהה מהעולם שלנו, גבוהה מהנתונים שקיימים אצלנו מהטבע – אנחנו יכולים להפריד את הקבוצה. למשתתפים כבר לא תהיה דעה קדומה ביחס לפעולות שלנו עליהם, ואז אנחנו מחלקים אותם לקבוצת נשים וקבוצת גברים.

ולאחר מכן, אם הם כבר מסוגלים להתעלות מעל זה ולעבוד ברמה אינטגרלית נקייה – אנחנו שוב נוכל לחבר ביניהם. אך זוהי נקודה לא פשוטה, והיא דורשת חודשים רבים של מאמצים רציניים.

מתוך שיחה מס' 10 על החינוך האינטגרלי, 16.12.2011
ידיעות קודמת בנושא:
השפעתה של קבוצת הנשים על קבוצת הגברים
ללא תמיכת הנשים אין הצלחה
התמיכה הנשית