לגעת בעלייה הרוחנית

תורה, שמות, יתרו, פרק יט, י"ב- י"ג: "וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ: כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת. לֹא-תִגַּע בּוֹ יָד, כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ-יָרֹה יִיָּרֶה–אִם-בְּהֵמָה אִם-אִישׁ, לֹא יִחְיֶה; בִּמְשֹׁךְ, הַיֹּבֵל, הֵמָּה, יַעֲלוּ בָהָר."

שאלה: מדוע ישנם תנאים כאלה כדי להתקרב להר סיני?

תשובה: "הר", מסמל 125 מדרגות של העלייה לבורא, והוא כולל את כל האגו של האדם. חמישה עולמותX חמישה פרצופיםX חמש ספירות = 125מדרגות. אלא הם השלבים שלפיהם האדם חייב להשתנות פנימית במהלך העלייה בסולם המדרגות, עד לאיחוד עם הבורא.

אבל בינתיים, העם עומד למרגלות ההר ועוד לא קיבל את התורה, ההוראה לתיקון האגו, ולא יכול להגיע לסוף העלייה הרוחנית מבלי להיות מוכן לזה.

כאשר האדם עובד עם האגו שלו ורוצה יחד איתו, בצורה הנוכחית שלו, להתחיל את העלייה הרוחנית, הוא רק יתבלבל ויהרוס את עצמו. זה כמו ילד שבוכה, "אני רוצה", ונכנס למקום שלא צריך, ואנחנו חייבים להגן עליו מפני סכנה. אותו דבר גם כאן, אדם שאינו מכיר את ההוראות, אינו יכול אפילו לגעת בעלייה הרוחנית, עד שלא יכיר אותן.

הרי, בהוראה כתוב כיצד לתקן את עצמו בהדרגה, באילו שלבים, במה, ורק בדרך זו האדם יכול לעלות. יתר על כן, בכל שלב תהיינה לו בעיות: ידחפו אותו מההר הזה, הוא ייפול ויטפס שוב, וינסה לטפס ממדרגה למדרגה, כמו ילד שאין לו עדיין מספיק כוח כדי להרים את הרגל.

האדם נזרק חזרה, הוא נופל, מתגלגל כמה מדרגות למטה ושוב צריך לטפס. אבל, תוך כדי הטיפוס במדרגות הקודמות, הוא כבר מבין אותן טוב יותר. הוא חושב: "איזה יופי! עכשיו אני הבנתי!", הוא מנסה לטפס קצת יותר גבוה, והוא נופל משתי המדרגות, ולאחר מכן, כאשר הוא עולה מהמדרגה הנמוכה למדרגה האמצעית, ולאחר מכן לגבוהה יותר, הוא מתחיל להבין טוב יותר את המדרגה האמצעית, כי הוא כבר מגלה בה לא "אור הנפש", אלא "אור הרוח".

הוא מתחיל להבין את המדרגה הזאת טוב יותר, ולאחר מכן נופל שלוש מדרגות למטה. אחרת כיצד הוא יכול להבין את זה? כדי להבין את כל הסיבות הוא צריך לרדת למטה. ודווקא מהמצב הזה, כאשר הוא נברא כיש מאין, עוד לפני בריאת העולם שלנו, ועוד לפני ההבנה הנוכחית שלו מי הוא ומה הוא – דווקא משם הוא צריך להבין את עצמו הנוכחי ולהבין כיצד להמשיך לפעול.

כך ממרום שנות חיינו, אנחנו נזכרים בשנים שעברו ועכשיו מבינים אותן טוב יותר מאשר בזמן שבו פשוט חיינו אותן. לכן אנחנו אומרים, "זה היה, או חלמתי חלום?".

כלומר, "היינו כחולמים". ועכשיו, אם אנחנו משיגים את המדרגות העליונות ומסתכלים אחורה מהמדרגה הנוכחית שלנו, אנחנו מתחילים להבין שכל זה היה מוגדר מראש ונחוץ דווקא לשם כך שעכשיו אני, בצורה הנוכחית שלי, אוכל לראות את כל העבר ולהסכים עם מי שהכין לי את כל זה, עם הבורא.

הערה: כלומר, אני מצדיק את כל הדרך שלי, לא משנה מה עבר עליי, עם כל הסבל?

תשובה: העניין הוא, שעכשיו אני כבר לא רואה את הסבל. אני רואה את השינויים הדרושים שהייתי צריך לעבור כדי להיות היום בקשר עם הבורא. ולכן תמיד יש נפילות גדולות עוד יותר מאשר הנפילות הקודמות.

בספר הזוהר מסופר על רבי שמעון, שעבר את כל המדרגות של ההשגה הרוחנית, וכאשר נשארה לו מדרגה אחת עד גמר התיקון, הוא ירד עד לתחתית ורק אז הרגיש שלפניו נמצאת המדרגה האחרונה ה- 125.

שאלה: כלומר, נשאר בו ניצוץ של המדרגה האחרונה?

תשובה: אחרת הוא לא היה בתחתית, כי ניתן למדוד את עצמו רק ביחס לפסגה.

לכן, האדם אינו מסוגל להתקדם בעלייה הרוחנית, כל עוד הוא לא קיבל את שיטת התיקון, לא עבר את שלושת הימים של ניכור מהאגו שלו.

שלושת המדרגות נחוצות על מנת להיפרד לחלוטין מתכונה אחת ולעבור לתכונה הבאה. משום שלשתי המדרגות הסמוכות יש קשר משותף, האדם צריך להיות לא בין שתיים, אלא בין שלוש מדרגות, כלומר, לעבור ממדרגה נמוכה לגבוהה יותר, ולאחר מכן לגבוהה עוד יותר – ואז דרך המדרגה האמצעית הוא מתנתק מהמדרגה הנמוכה.

ואז כבר ניתן לעשות תיקון עצמי, כדי "לכבס שמלתם", כלומר, לתקן שכבה מסוימת של האגו, את החלק הרביעי שלו.

ואז אתה כבר יכול להתקרב ל"הר סיני" עד למעגל מסוים. אתה צריך לראות את המעגל הזה: להבין את עצמך, את התכונות האגואיסטיות שלך ביחס לתכונות האלטרואיסטיות. ככל שהאדם מתקן את עצמו, כך הוא עולה מעל ההר, שמסמל את האגו בהתעלות מעליו. הרי, כל האגו של פרעה, כל מה שמצרים מסמל, כל האגו שקיים הפך ל"הר סיני".

ממצרים, אתה יכולת רק לברוח, אבל כאן אתה חייב להתעלות מעל האגו ולהתחיל לעבוד עימו. ההבדל בין שני המצבים האלה הוא בכך, שבאמצע אתה מקבל את שיטת התיקון, את התורה. הרי, ללא שיטת התיקון אתה לא יכול אפילו להתחיל לתקן את עצמך. ועכשיו יש לך הזדמנות לעלות על ההר.

שאלה: מה המשמעות של הביטוי "לֹא-תִגַּע בּוֹ יָד, כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל" ו"בִּמְשֹׁךְ, הַיֹּבֵל, הֵמָּה, יַעֲלוּ בָהָר"?

תשובה: אבן, מסמלת את האגו, "לב האבן".

השופר, זו הירידה של האור העליון של ההשגה, של הגילוי. אני מקבל אותו דרך שמיעה (תכונת ה"בינה"). כשאני מתחיל לשמוע את תקיעת השופר, זה מתקן אותי, ואני מתחיל לראות, כלומר, מתחילה להתגלות בי הראייה, ההבנה. ראייה היא דרגה גבוהה יותר.

מתוך תכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 18.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
לכבס את ה"שמלות" שלנו ב"אור החסדים"
דרך כל הפיתולים, אל הבורא
הזמנה חדשה לפרעה