קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הבורא לא מסתתר מאיתנו, אלא האגו שלנו הוא זה שמסתיר אותו. הטבע ההפוך הוא זה שמנתק אותנו ממנו. אז איך אנחנו יכולים לקבל את הצורה של הבורא? איך להגיע אליו בהתאם לחוק השתוות הצורה? איך לגלות אותו, לגלות שהוא נמצא בנו?
לשם כך אנחנו צריכים לבצע פעולות מסוימות. מי מבצע את הפעולות: אנחנו או הוא? כנראה שיש כאן צורך בשותפות. אנחנו לא יכולים לזוז קדימה ללא האור העליון. על ידי ה"נענועים" שלו הוא דורש מאיתנו את ההשתתפות, שנקראת "בחירה חופשית". ההשתתפות הזאת היא כל העבודה שלנו. אין כאן הגבלות. היא גלויה לכולם ומיושמת על ידי לימוד נכון של ספרי הקבלה.
המקורות האלה יכולים להיות "סם החיים" או "סם המוות". הכול תלוי בגישה שלנו.
- אם אני הולך לגלות את היצר הרע ולתקן אותו, אני יכול להצליח, וחכמת הקבלה תהיה עבורי "סם החיים". אני אגלה בתוכי את ה"מוות", את האגו שלי, וארצה לתקן אותו, כדי להתעורר לחיים.
- אבל אם אני לומד למען ההישגים האגואיסטיים, אם אני מחפש, ידע, כוחות, כבוד, שליטה וכן הלאה, אז הלימוד רק מגדיל בתוכי את האגואיזם, וההצלחה שלי היא הפוכה מדרך ההשפעה, ואני אפילו לא מודע לזה. לימוד כזה הופך ל"סם המוות".
בדרך אנחנו עוברים שלבים של הסתר פנים וגילוי פנים של הבורא. הסתר הפנים מתחלק להסתר יחיד והסתר תוך הסתר, וגילוי הפנים מגלה לפנינו תחילה את ההנהגה בשכר ועונש, ולאחר מכן גילוי ההשגחה הנצחית.
בעצם, הכול תלוי ברצונות שלי, בכלים שלי. מצד הבורא אין שום הגבלות. הוא לא מסתתר ולא מתגלה. הרצונות/הכלים שלי הם שמסתירים אותו, ואם אני עובד איתם בצורה נכונה, הם מיתקנים בהדרגה, ולפי מידת התיקון הזה אני מגלה את הבורא. כך או אחרת, אני בעצמי מסתיר אותו מעצמי.
כך גם בעולם שלנו אנחנו מגלים תופעות רבות שלא שמנו לב אליהן קודם לכן: סוגים חדשים של מאכלים, סוגים חדשים של אומנות ותרבות, סוגים חדשים של חיות… הדברים האלה היו קיימים גם קודם לכן, אבל לא עבורנו. אבל עם הזמן אנחנו קולטים יותר, בזכות ההתפתחות הרגשית והשכלית, תחת השפעת הסביבה, שמעלה בעינינו את ערכו של דבר מסוים, ומעוררת בנו את התאווה, את התשוקה לשליטה ולכבוד, ומחייבת אותנו להקדיש תשומת לב למה שהיה עבורנו לגמרי חסר חשיבות. כולם אומרים שזה חשוב, ואני מתרשם מהרצונות הזרים. זה מספיק כדי לצאת מתוך האדישות: אני מגלה רצונות/כלים חדשים, ויוצא מתוך ההסתרה ביחס לתופעה מסוימת.
אותו הדבר נוגע גם לחכמת הקבלה ולבורא. פועל כאן אותו העיקרון הפשוט: אני אגואיסט, ולא אכפת לי מכלום חוץ מהדרישות ה"בהמיות" השוטפות שלי. ולכן, אם אני רוצה משהו נעלה יותר, אני צריך להיכנס לסביבה המתאימה, שתגרה אותי ותכוון אותי לדברים גדולים יותר.
לכן, הכול תלוי בתיקון הכלים/הרצונות שלי. בהתחלה התופעה אינה קיימת עבורי, ונשארת בהסתרה מלאה. לאחר מכן אני מתחיל לגלות רצון מסוים, השתוקקות אליה, ואז ההסתרה נחלשת, עד שאני מגלה משהו חדש.
בדרך הרוחנית אני מחפש את הבורא, אבל לא כמקור התענוגים, אלא אני רוצה לגלות את היחס שלו אליי. כי הוא הרי רוצה להתגלות כטוב ומיטיב. העניין הוא לא במה שאני אקבל ממנו, אלא חשוב לו שאני אגלה כיצד הוא מתייחס אליי, כדי שאני אראה את הטוב המוחלט שלו, ואתפעל, אתמלא ביחס הזה. בכך הוא "קונה" אותי.
ולכן, כל ארבעת שלבי ההסתר והגילוי מתייחסים דווקא ליחס הטוב והבלתי משתנה של הבורא, שאותו אני מגלה בהדרגה בהתאם לכלים/לרצונות שלי. וכאשר אני מגלה את היחס הטוב יותר מצידו, אני רואה שהוא היה קיים גם קודם לכן, רק שאני לא הרגשתי ולא הבנתי אותו מתוך הקלקול שלי. לכן, גם עכשיו, כשאני לא רואה בכל דבר את היחס הטוב של הבורא, אני צריך לעשות חשבון על ההסתרה: אפילו אם אני לא שם לב ליחס הטוב שלו בדברים אלו או אחרים, יכול להיות שהוא קיים גם כאן. יכול להיות שאני הוא זה שאשם בכך שאינני מגלה את הטוב שלו.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 17.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
כל העניין הוא בממיר
סוכרייה לחולה סכרת
הסתרת השלמות ואפילו חסרונה
