לב האדם, בין הפטיש לסדן

שאלה: עם תחילת המשבר, אנשים רבים קיבלו את מה שאומרת חכמת הקבלה, הסכימו שהחיבור נחוץ לנו, ושבכל אשם האגואיזם. אך הם שואלים: "ומה בדיוק צריך לעשות?", הרי איננו יכולים להשיב את כולם ללמוד את ספר הזוהר?

תשובתי: מובן שאסור להושיב את כולם ללמוד את חכמת הקבלה אם אין להם השתוקקות לזה, אך הם חייבים ללמוד מושׂגים בסיסיים ועיקריים שעליהם מדבר בעל הסולם במאמריו, רק בצורה קלה ונגישה: על החברה, על הקשר הכולל, על נחיצות החיבור, על יחס אחר זה לזה. זה כבר מספיק כדי למשוך אלינו את כוח ההתפתחות.

כפי שאנחנו יוצרים ספר עבור הילדים בשׂפה המובנת להם, עם תמונות צבעוניות. אך הוא מלמד אותם ומפתח. ולאדם המבוגר צריך לתת ספר אחר, בהתאם להתפתחות שלו אך זה אותו החומר, רק יותר מופשט המותאם לכל קבוצה: לגברים, נשים, ילדים. אם נקצר ונתאים את מאמריו של בעל הסולם, אז הם יהיו מסוגלים להגיע עד לשׂכל והלב של כל אדם.

אם אנשים מייד שואלים מה לעשות פיזית, אז התשובה היא: "לא צריך לעשות שום דבר!". אם נתחיל לפעול רק באופן פיזי, נהרוס את השיטה. קודם כל צריך לשנות את המחשבה שלנו, והיא כבר תעשה סדר בכל השאר! "הכול במחשבה יתברר", בלתי אפשרי להתחיל מפעולות.

הפעולות היחידות שלנו זה הפצה ומה שעוזר לחיבור הפנימי. יותר מזה לא צריך שום פעולות. כל כנס הוא הזדמנות להתחבר. הכול מכוון רק פנימה. אם אפשר היה להסתדר בכלל בלעדיהם, אז לא היה צורך בשום פעולות. כל הפעולות הם רק בפנים, בלב האדם. עלינו לתקן את הלב.

המאמרים צריכים להפוך פשוט ל"נכס עממי", כולם צריכים להבין אותם, לדון עליהם, להכירם. ובמידה שהחברה האנושית תעבור בו זמנית דרך המצבים הלא קלים שמצפים לנו, תראו כיצד אחד מתחבר עם השני. האדם יימצא את עצמו באמצע. מצד אחד הבורא יילחץ עליו חיצונית ופנימית על ידי המשבר הגובר. ומהצד השני, תהיה לו את חכמת הקבלה בצורה הנגישה, הקשורה לאדם, והאדם יתחיל להשתנות. הוא יימצא את עצמו בין שתי ההשפעות האלה, מצד אחד – ייסורים, ומהצד השני – שיטת הקבלה, האור.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "חכמת הקבלה והפילוסופיה", 29.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
זה לא קיר מולך, אלא המדרגה הבאה!
מאה פעם תחשוב, פעם אחת תעשה