לבצע את מחשבת הבריאה

שאלה: החברים שלנו לומדים קרוב ל- 25 שעות בשבוע, שלוש שעות מתוך זה מוקדשות לישיבות חברים ונשאר בערך 5 שעות להפצה. עד כמה היחס הזה הוא אקטואלי. אולי כדאי להקדיש יותר זמן לאסיפות חברים, לאיחוד ולהפצה?

תשובתי: העיקר, זו ההפצה! על ידי זה שאתה מפיץ אתה מתחיל להבין יותר, לקלוט טוב יותר עם מה יש לך עסק.

מי שעוסק בהפצה, אפילו שאינו נוכח בשיעורים אחדים, בכל זאת מתקדם מהר מאוד קדימה! למעשה, הוא תופס את חכמת הקבלה מהר יותר מהאחרים, מפני שההפצה זו הוראה מפורשת של הבורא, של מה הוא רוצה מאיתנו.

והוא רוצה להתגלות בכל בני האדם בעולם, כלומר ליהנות לנבראיו. במה הוא מהנה אותם? בגילוי שלו בתוכם. גילוי הבורא בנבראים, ודווקא בעולם הזה, מהווה את אותו התענוג שבו הוא רוצה למלא אותנו.

בקתדרלה של סנט יצחק בסנט פטרבורג כתוב: "ביתי בית תפילה ייקרא". זוהי רק תחילתו של הביטוי, והסיום אומר: "לכל העמים", כך כתוב בתהילים. לכל העמים!

הוא רוצה ליצור "כלי", אבל שאנחנו נעשה את זה. לכן מצידנו צריכה להיות השתוקקות אליו, שתכלול בתוכה לגמרי את כולם. וזוהי המשימה שלו.

כאשר אתה עושה עבודה כזאת, אז זו פעולה יותר יעילה כדי לעלות בעצמך. אני אומר את זה מעבודה מעשית עצמית! לכן כל העבודה בהפצה, אפילו סתם הסברים ברחוב לעוברים ושבים, מה זה למשל חינוך אינטגרלי, היא עדיפה על ישיבה בלימודים. זה יעזור לך יותר!

אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מעריכים בעולם הזה את הפעולות שלנו, ולא להתחכם. זה לגמרי לא תלוי ביכולות ובכישורים של האדם, אלא רק בכך, עד כמה הפעולות שלו קרובות יותר לרצון של הבורא. שום דבר יותר.

לצערי, יש לנו קבוצות שנוסדו מזמן, אבל מסרבות בעקשנות, לא מתמסרות לגמרי לעסק הזה, לא מחפשות אפשרות לבצע את הרצון העיקרי של הבורא, את מחשבת הבריאה, להתגלות בנבראים. אנחנו לא לגמרי מבצעים את התנאי היחיד הזה שקובע הכול, כי הכול נבנה תחתיו. ולאחר מכן אנחנו באים בטענות. לֵמה?! למי?!

מתוך שיעור על המאמר "מטה ונחש", 21.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הפצה ואיחוד
ללא הפצה אין התקדמות
הפצה אמיתית