דף הבית / אקטואליה / ישראל היום / לבעיות הגלובליות – פיתרון גלובלי

לבעיות הגלובליות – פיתרון גלובלי

שאלה: בישראל מנסים למצוא את המענה לדרישות שהועלו במחאה החברתית. מהן המלצותיך?

תשובתי: עם כל הכבוד לאדון טרכטנברג, אני ממליץ לבנות ארגון שידע קודם כל לאן אנחנו צריכים להתקדם. אנחנו צריכים להתקדם לקראת החיבור בעם ובמדינה.

מתוך זה, בואו נראה ממה להתחיל. ברור שקודם כל צריך להעלות מעל קו העוני את אלה שנמצאים למטה ממנו. ולאחר מכן, אנחנו צריכים להתחיל לעסוק בהבראה: לבנות, בכל תחום, תוכנית שתאפשר בהדרגה להעביר לפסים החדשים את התעשייה, המסחר, מערכת הניהול, מערכת הבריאות, המערכת הבנקאית וכן הלאה. שלב אחר שלב, נצטרך לארגן מחדש את הכול למערכת אינטגרלית אחת.

לשם כך, יש צורך ללמד ולחנך את האנשים. ולתוך הלימוד נכניס את כל העניין של הסביבה, כדי שיבינו איפה אנחנו נמצאים, מול איזה משבר אנחנו עומדים, וכיצד נוכל להקל את המצב. צריך להסביר להם מהו הפיתרון, מהי התרופה למחלה הזאת שאנחנו מגלים, כיצד לקחת אותה, באיזה מינון, למשך כמה זמן. וצריך שהם ירצו לקבל את התרופה הזאת.

צריכה להיות כאן מערכת הסברה שתפקח לאנשים את העיניים. אני רוצה לקום מחר בבוקר ולהרגיש שיש לי, יחד עם כל העם, הבנה כללית של העולם שבו אנחנו חיים. אני יוצא לרחוב, נוסע במונית, משוחח עם הקולגות בעבודה, מאזין לרדיו, צופה בטלוויזיה – ובכל מקום האנשים מדברים לעניין. הם כבר לא עיוורים שלא יודעים מה קורה ורק צועקים כמו ילדים קטנים: "אוי! זה נופל!"

היום הכלכלנים מפחידים את הציבור מפני הרעב, והרופאים, במקום לרפא, מאלצים אותנו לחשב בפחד כמה אנשים ימותו עכשיו ללא הטיפול שלהם. מספיק עם זה! בואו נראה באיזה מצב אנחנו נמצאים. בואו נבין מדוע הרופאים אינם מרוצים, מדוע הכלכלנים מבוהלים, מדוע אנשים לא יכולים לגמור את החודש. בואו נסתכל על התמונה הכללית ולא על קטעים נפרדים ממנה.

כדי לפתור את הבעיה, צריך להעלות את רמת הבירור. ובינתיים, האנשים יוצאים לרחובות, והם בעצמם אינם יודעים מדוע. בדרך כלל אין להם דרישות מדויקות ותוכנית ברורה, אלא יש רק את הצער וחוסר הסיפוק. אז בואו נסתכל על מה שקורה בעולם בעיניים אובייקטיביות. זאת לא סתם תופעה צדדית קטנה שחולפת, זה לא רק עניין פרטי של מדינה מסוימת או מגזר מסוים. זאת בעיה כלל אנושית. האנושות כולה נכנסת למצב חדש. אז למה שלא נברר אותו בצורה הגיונית ובוגרת?

אך במקום זה אנחנו צועקים: "אוי, נפל הדולר! אוי, אירופה קורסת!". כמה אפשר להמשיך לצעוק כך, ללא גישה נורמלית, בונה? אני מבין שהאנשים לא מסוגלים לעשות משהו אחר, אבל הם אפילו לא מסוגלים להבין שהם לא מסוגלים. הם ממשיכים לנסות להיאבק בסימפטומים של המחלה, אך בכך הם רק מזיזים את הריהוט בתוך תאי הספינה שטובעת.

כך שצריך להיזהר מצעדים בלתי מחושבים.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום בעולם", 11.10.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לשרטט את דיוקנה של המערכת החדשה
העם צריך ערבות הדדית!
לא ניתן לתקן את המודל הכלכלי

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/NaQ1q

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest