דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לבנות את הלגו של רסיסי הנשמה

לבנות את הלגו של רסיסי הנשמה

שאלה: המטרה שלנו היא הדבקות בבורא, ועבור כולנו היא מעל לכל. לפי חוק השתוות הצורה יוצא שהמטרה עצמה כבר מאחדת אותנו. אבל אנחנו רואים שזה לא מספיק בשביל להתקדם, ואנחנו צריכים עוד להשקיע מאמצים לחיבור. האם המאמצים הללו הם האמצעי היחיד שלנו להתקדם למטרה או שישנם עוד אמצעים אחרים?

תשובתי: קודם כל, סוף מעשה במחשבה תחילה. סוף המעשה הוא הדבקות בבורא. מכאן יוצא שאנחנו צריכים להיות איתו בהשתוות הצורה, מפני שהדבקות מושגת רק לפי מידת השתוות הצורה.

השתוות הצורה פירושה להפוך להיות כמוהו. כמוהו – זאת השפעה טהורה. כלומר, אני צריך לעבור שלבי תיקון, שבהם אני מתקדם בהדרגה למצב של "כמוהו". אצלו זאת השפעה של מאה אחוז, ואצלי זה מתבטא בקבלה על מנת להשפיע, שזאת המדרגה הגבוהה ביותר. אם חוזרים ממנה אחורנית, הרי שלמטה ממנה זאת הכוונה להשפיע על מנת להשפיע. אבל עכשיו אני נמצא עוד יותר למטה, בכוונה להשפיע על מנת לקבל ואפילו בכוונה לקבל על מנת לקבל.

במדרגה הנוכחית שלי, במקום לגלות את האיחוד, את החיבור, את המערכת האחת של הנשמות שנקראת "אדם", שבה אני מרגיש את הבורא ואת כל ההשפעה שלו, את כל ההופעה שלו – במקום זה אני מגלה עולם מפורק, מבולבל והרוס. אבל אני צריך להבין שזה ניתן לי כמו לגו, כמו פאזל, להרכבה. כי "כל הפוסל, במומו פוסל", ואני רואה לפניי את העולם ההרוס הזה, מפני שאני בעצמי הרוס, ולכן הוא נראה לי כך.

לכן אני צריך לראות את כל מה שנמצא לפניי כהעתקה מהמערכת הפנימית שלי, ברגש ובשכל – עד כמה אני הרוס, שרואה את העולם הזה כהרוס – במקום לראות שרק המערכת האלוקית העליונה פועלת ושורה בו.

משמע שכל העבודה שלנו צריכה להיות מכוונת מבפנים החוצה, מפני שכל מה שנראה לי כקיים מבחוץ הוא העתקה של התכונות הפנימיות שלי. אני צריך לתקן את עצמי, ואז גם העולם יתוקן. ולא כמו שטוענים "מתקני העולם", שצריך לבצע רפורמות כאלה או אחרות. אין מה לעשות בעולם חוץ מלהפיץ את שיטת התיקון, את החינוך האינטגרלי.

בעצם, גם כשאני עוסק בהפצה ובחינוך – גם אז אני מטפל בחלקים של הנשמה שלי, רק שעכשיו הם מנותקים ממני ברגש שלי, ולכן אני צריך לטפל בהם בצורה כזאת, כאילו הם נמצאים מחוץ לי, ולהביא להם את הידע, להביא להם את שיטת החינוך. אבל לאחר מכן אני מגלה שכולם הם כמו הקבוצה שלי, חלקים בלתי נפרדים של המערכת האחת והיחידה, יחד איתי.

לכן אנחנו צריכים להשתדל לראות את כל העולם מבפנים. מפני שהכול הוא אחד. אין את העולם הזה ואין את העולם הרוחני, אלא ישנה מערכת אחת שבינתיים נראית לי בצורה כזאת מקולקלת. אז מה אני צריך לעשות כדי לראות אותה ככלי אחד? – לזה מכוונות כל הפעולות שלנו. אם מתוך זה אנחנו ניגשים לתוכניות העבודה שלנו, להפצה שלנו, לעבודה הפנימית, לכל מיני החיבורים בינינו – תמיד נצליח.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 26.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
העולם יימשך אחרי הקבוצה
להחיות את הלב השבור
להרגיש את לב החבר

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/9rQpt

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest