קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כל הבעיה שלנו בהשׂגה הרוחנית, מורכבת מזה שאנחנו ניגשים לחכמת הקבלה, לגילוי העולם הרוחני, כאל תיאוריה מדעית שצריך להשיג על ידי השׂכל וליישׂם בעזרת הכוחות שלנו.
הקושי העיקרי של הלומד שזה עתה התחיל, זו אי-היכולת לקשור את כל התפתחותו עם האור שצריך לשנות אותנו, עם אותו הכוח שצריך להביא לנו את הרגש והשׂכל החדשים. אנחנו נאחזים בצורותיו החיצוניות, ועל ידי רצוננו להבין את הטקסט שנכתב על ידי המקובלים, ברגש והשׂכל הגשמי שלנו, ובכך להתאים את הרוחניות לקיום הגשמי שלנו. אולם, בקבלה עד שהאדם אינו מפתח את התכונה החדשה שאותה חכמת הקבלה מציעה לנו, לרכוש באופן בלתי רגיל לחלוטין, הוא אינו יודע על מה היא מדברת בכלל.
למעשה, כל חכמת הקבלה היא שיטה להתפתחות התכונה החדשה הזו, הנקראת ה"בורא" (או אהבת הזולת), משלילתו המוחלטת ועד לגילוי המלא שלו, לרגשות ולשׂכל ההתחלתיים "הגשמיים" שלנו אין שום שייכות כלל התכונה הזו. גילוי הבורא היא יצירה של תכונות הבורא בתוך האדם, תכונת הבורא זו ההשפעה, לכן חכמת הקבלה היא שיטה ליצירת תכונת ההשפעה בתוכנו.
כל המציאות שלנו מורכבת משני רכיבים – רגש ושׂכל. האדם יוצר בתוכו את דמות הבורא, מקבל רגש ושׂכל חדשים, במקום השכל והרגש הישנים שבתוכו, באופן הזה הוא עובר מתפיסת (הרגשת) העולם הזה לתפיסת (הרגשת) העולם העליון. ההרגשה החדשה שבאדם נקראת "הבורא" (כלומר, בוא וראה) היא למעשה "הנשמה" .
לכן חשוב לדעת, שבכל המתואר בחכמת הקבלה אין אף מילה על העולם שלנו. עלינו, על ידי הלימוד והקבוצה למשוך כוח, המאור המחזיר למוטב שיבנה בנו את התכונות האלו. זאת אומרת שעלינו לחכות ללידת הרגשות והשׂכל החדשים בתוכנו. הם שיתנו לנו את תפיסת המציאות החדשה. עלינו להיאבק בטבע שלנו, קודם כל לעבור לכלים החדשים של תפיסת העולם, ואחר כך להבנה ולהשגה בתוכם.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מתן תורה", 04.05.2010
רשומות קודמות בנושא:
זה נס – אור מקיף !
מנוף של אור
בקשה להגיע לשלמות
"כל המציאות שלנו מורכבת משני רכיבים – רגש ושׂכל. האדם יוצר בתוכו את דמות הבורא, מקבל רגש ושׂכל חדשים, במקום השכל והרגש הישנים שבתוכו"
אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב יהודה אשלג, בעל הסולם / שמעתי / מט. עיקר הוא מוחא וליבא
הרב יהודה אשלג
מט. עיקר הוא מוחא וליבא
שמעתי יום חמישי וירא תשי"ג
ועל בחינת מוחא צריך להיות הכנה, באותו עבודה המתיחס לבחינת אמונה. זאת אומרת, שאם הוא מתרשל בעבודת האמונה, הוא נופל למצב, שהוא רוצה רק בחינת ידיעה. שזה קליפה, שהוא נגד השכינה הקדושה. לכן עבודתו הוא להתחזק בכל פעם, לחדש את בחינת מוחא.
וכמו כן בעבודת הליבא: אם הוא מרגיש התרשלות, אזי הוא צריך לחזק את העבודה, המתיחס לבחינת ליבא, ולעשות פעולות הפכיות. זאת אומרת בחינת סיגופי הגוף, שזהו בחינת ההיפוך מהרצון לקבל.
ההפרש מהתרשלות עבודת מוחא לעבודת ליבא הוא, שיש קליפה רעה נגד בחינת מוחא, שבכוחה להביא אותו לידי מצב של "תוהה על הראשונות". לכן צריך לעשות פעולות הפוכות. היינו בכל שמחדש את בחינת מוחא, שיקבל על עצמו חרטה על העבר וקבלה להבא. והמקור להגורם לזה הוא יכול לקבל מבחינת הדומם. וענין התלבשות האמונה הוא דבר תמידי ונצחי. לכן תמיד יהיה לו זה לבחינת מדידה, אם עבודתו נקיה או לא. כי אין ההתלבשות השכינה מסתלקת, אלא מפגם או במוחא, או בליבא.