קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: איך אני יכול לתקן את התפיסה שלי, אם אני רואה סביבי בעולם רק רע?
תשובתי: רק המאור המחזיר למוטב מתקן הכול. ואילו מאיתנו נדרש להמשיך בעקשנות. מפני שעל אף כל ההסברים וכל המאמצים שאותם אנחנו משקיעים בלב ובשׂכל שלנו, אנחנו בכל מקרה לא נבין שום דבר עד שלא נגיע לגילוי הראשון. אז נפתחים לנו שׂכל ורגש חדשים.
והיום, כמה שנרצה להבין ולתפוס את ההסברים, אנחנו מבזבזים מאמצים רבים, בכך שמנסים להכניס לתוך הכלים הנוכחיים שלנו אבחנות רוחניות חדשות. אנחנו כל הזמן משתוקקים לזה, אבל בעצם העבודה היא בדבר אחר לחלוטין.
אנחנו כאילו תקועים במקום אחד וסתם שורפים את הדלק שלנו, את האנרגיה, את תשומת הלב, את הזמן. כי כאלה מאמצים לא עוזרים להשיג את העולם הרוחני. כאילו שאנחנו מנסים להכניס כדור לתוך פתח מרובע, אבל הוא לא נכנס, כי אלה הן מערכות מדידה שונות לחלוטין. ככל שאנחנו נשקיע יותר כוחות בהשפעה, בחיבור, וכמה שפחות נשתדל לקבל מידע רוחני בתפיסה הגשמית הנוכחית שלנו, כך נהיה מוצלחים יותר.
אנחנו, בכל מקרה, אף פעם לא נבין עם הרגש והשׂכל הנוכחיים שלנו, לא על מה שמדובר בספרים ואפילו לא את אותם המצבים שדרכם אנחנו עוברים עכשיו. אנחנו, בדומה לתינוק, שמנסה בגיל שלוש להבין את הפסיכולוגיה שלו. מובן, שהוא אינו מסוגל להבין אפילו את עצמו, ובטח שלא חשיבה בוגרת ומתקדמת יותר. זה פשוט בלתי אפשרי.
לכן צריך פשוט לבצע את מה שנכתב על ידי המקובלים. זה לא אומר שצריך לפעול בעיניים עצומות ללא רגש וללא שום בירור, אבל לא צריך להתעכב בחוויות האלה יותר ממה שזה נחוץ להתקדמות המעשית לאיחוד, לחיבור, לאהבה. רק לעבר המטרה הזאת צריך לכוון את כל הלימוד ואת כל האירועים והפעולות. אחרת זה נקרא, ש"שחכמתו מרובה ממעשיו".
אני מדבר על זה, מפני שפעם בעצמי הייתי עושה את אותה הטעות. זמן רב לא יכולתי להשתכנע ולהסכים, שאת העולם הרוחני משיגים על ידי ביטול עצמי, הכנעה עצמית, מסירות, ולא על ידי השׂכל הרציונלי, ההבנה הבריאה והרגש.
חשוב מאוד לזכור, ש"לא החכם לומד" ולשמור על יחס נכון ללימוד, על יחס נכון בין מה שהכרחי לנו להתקדמות לבין מה שיכול להפריע לזה.
מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 16.12.2012
