דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לא תבנה "עגל זהב"

לא תבנה "עגל זהב"

קשה מאוד לשכנע אדם, גם אם הוא כבר התחיל ללמוד קבלה, שצריכים להתחבר עם האחרים. הוא לא מרגיש שום רצון ושם צורך בזה. אלא בדיוק להיפך, לאדם רגיל יותר קל להסכים להתקרב לשכנים ולאנשים אחרים. כי הוא מרגיש שכדאי לו לשמור על יחסים טובים ולהימנע מסכסוכים כדי לעשות את חייו לבטוחים יותר.

אבל אדם שקיבל רצון אישי לגילוי הכוח העליון, לגילוי העולם, ורוצה לדעת את משמעות חייו, נעשה מאוד אינדיבידואלי. הוא לא רוצה להיות קשור עם אף אחד, כי מרגיש שהשאלה העיקרית נמצאת בתוכו. לכן, מאוד קשה לו לשמוע על חיבור, שנראה לו משחק ילדים ולא נתפס בשום צורה.

לכן, מאוד משמח, שהיום אנחנו הצלחנו להתחיל לדבר על כך. אנחנו הגענו לבירור מקרוב של הנקודה העקרונית. ואם אנחנו נדאג לה כל הזמן, אז כל היתר יתגלה דרכה, בתוכה, בתוך החיבור בינינו.

החיבור שלנו הוא אותה הנקודה השחורה שדרכה אנחנו עוברים כמו דרך מחסום לעולם אחר, "חודו של מחט", שעליו הבורא אומר "פתחו לי פתח כחודו של מחט". כי על ידי החיבור בלב וברצון אחד, אנחנו מתחברים בנקודה אחת. כל הנקודות שלנו מתחברות לנקודה אחת והיא יוצרת פתח כחודו של מחט. אם כך אנחנו מכינים את עצמנו, אז מתגלה לנו מעבר לעולם חדש, למדרגה עליונה, כלומר למדרגה הראשונה בסולם הרוחני.

צורך כזה לחיבור הוא ההכנה לקבלת התורה. ברור שהחיבור לא מתממש על ידינו, אלא בעזרת הכוח העליון. אבל המשימה שלנו היא להרגיש את הצורך בחיבור ולבנות "תפילה בציבור" ("תפילת רבים").

מסתבר, שאין לנו בכלל למה להתפלל לא בצורה פרטית ולא כולנו ביחד, חוץ מהצורך להגיע לחיבור. וכך אנחנו נגלה את כל התוצאות החיוביות שאנחנו צריכים. אבל אם אני מחליט בעצמי מה עליי לדעת יותר, להצליח יותר, אפילו לאהוב יותר, אז כבר מדובר על הגאווה שלי. צריך לבקש רק חיבור, וחוץ מזה כלום, זאת תהיה "תפילת רבים".

"תפילת רבים" לא יכולה להיות אחרת, אלא רק לחיבור. ולא משנה מה יצא מזה, כי התוצאה תהיה בדיוק לפי הסדר של סולם המדרגות שעלינו לטפס יותר ויותר למעלה. אנחנו לא קובעים את הסדר שלהן, אלא רק מחליטים שאנחנו זקוקים לקשר יותר ויותר חזק בין כולם.

זאת אומרת, שאני לא מבקש שכר. הוא יגיע בעצמו, יתגלה בתוך החברה, כלומר בחיבור בינינו, שרק את זה אנחנו ביקשנו. אלה דברים מאוד פשוטים, אבל הם כל הזמן חומקים מאיתנו, מפני שהאגו שלנו כל הזמן מתחדש. שוב ושוב אנחנו נאלצים להחזיר את עצמנו ל"תפילת רבים" שבה אנחנו מתחברים לדבר אחד, בבקשה אחת.

ואם אנחנו רוצים לחבר לזה בקשות אחרות כלשהן, אפילו למטרות רוחניות נעלות ביותר, כמו הצלחה בחינוך האינטגרלי ומשיכה לזה את כל האנשים, אבל שמים זאת כמטרה פרטית שלנו, אז זה לא נכון. זו אותה הגאווה, שמחייבת אותנו לקבוע בעצמנו כיצד צריך להיראות החיבור בינינו. כך אנחנו בונים את "עגל הזהב".

"עגל הזהב" הוא לא סתם עבודת האדם לטובת האגו שלו. על כך, בתורה בכלל לא מדברים. "עגל הזהב" הוא הרצון של האדם לקבוע בעצמו את צורת ההתקדמות הרוחנית שלו במקום להשתוקק פשוט לחיבור. ה"נקודה שבלב" מקבצת את כל הנקודות ועולה למעלה על ההר כדי לקבל את התורה, את האור המחזיר למוטב. ואז כל הרצונות שהתאספו למרגלות ההר, יתחברו לאותה הנקודה וייעלמו בנקודת החיבור.

אבל האדם בכל זאת נמשך להחליט משהו בעצמו, להוסיף דרישות פרטיות כלשהן שכביכול נחוצות לו כדי להתקדם בעבודת ה', זה כבר נקרא "עגל הזהב". אלו מדרגות גבוהות מאוד, רוחניות. כל הדרך שעליה מסופר בתורה, מההתחלה ועד הסוף, שעלינו לעבור כדי להגיע לגמר התיקון, היא רק בחיזוק החיבור ולא בשום דבר אחר.

מתוך שיעור לפי מאמרו של רב"ש, 05.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
להיכנס למרכז הבריאה כמו לחור של מחט
לחצות את ים סוף
שיחה על עגל הזהב

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/DDItQ

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest