לא צופה, אלא משתתף

במהלך תקופת ההכנה, אדם הלומד קבלה עדיין לא יכול להשתמש בה כבמדע מדויק ולפעול על פי עובדות. בשלב הזה אני מממש את עצמי בקבוצה, בלימוד, בקשר עם המורה, בקשר עם הבורא דרך המקורות.

אני לומד את המקורות הקבליים האותנטיים הנמצאים מעבר ל"מחסום", על אף שאני בעצמי טרם עברתי אותו. גם הקבוצה בעיניי נמצאת מעל ה"מחסום", ועל אחת כמה וכמה, המורה, וכן כל שאר המקובלים והבורא – הכוח העליון האוניברסלי.

רק אני, האומלל, עומד כאן למטה ורוצה להתכלל בהם. ואני נכלל בהם דרך קבוצה שיש לה מדריך. הוא לא מדריך אף אחד באופן אישי, הוא משותף. הוא מלמד את הקבוצה לפי ספרי המקובלים, שגם הם נכתבו בקבוצה, וכל החברים יחד רוצים לגלות באיחוד הכללי את הבורא.

בכך ההבדל בין חכמת הקבלה לשאר החכמות: עכשיו אני, בדומה לילד המנסה להתנהג כמו מבוגר בעזרת "צעצועים" שונים שההורים נותנים לו. אם אני עושה את זה, אני גדל בצורה נכונה. יש לי קבוצה, ספרים, מורה – את כל הנחוץ. אם אני אשתמש בהם לפי ייעודם, אני אתקדם.

ואחד האמצעים היעילים ביותר בדרך זה הסדנאות שלנו. הרי את התועלת המקסימלית אנחנו מפיקים לא מהחכמה, אלא דווקא מהחיבור. סדנה היא פעולה של חיבור.

אני שומע מה שמדברים החברים, ואני בלב ונפש ממש משתוקק להיות יחד איתם, להשתתף באיחוד שלהם, להרגיש את מה שהם מרגישים, לחשוב מה שהם חושבים. אני נכלל איתם יחד, ובתוך זה מתחיל לקבל את התנאים הנדרשים לאור העליון.

אנחנו, עשרה אנשים יושבים יחד, וביניהם אני מוצא הרגשה חמה משותפת. אולי אני אפילו רואה אותם על מסך המחשב או הטלוויזיה, למעשה אני מסתכל על הקשר, על ההשתתפות ההדדית ביניהם. אני, הצופה, רוצה להיות בפנים.

ואז כאן אני מתחיל לתפוס את האור המחזיר למוטב, "אור מקיף" שמפתח את הנשמה שלי.

זו הסיבה שבגללה חשוב כל כך לראות את הקבוצה ולהרגיש שאני נמצא במרכזה. אני מתאחד עם החברים, אני רוצה לקשור אותם יחד, לחבק את כולם ולהרגיש רצון פנימי אחד, מחשבה פנימית אחת, מוח ולב.

תוך כמה תרגילים כאלה אני אתחיל להרגיש את החברים קרוב יותר ויותר, עד כדי כך שדרכם אני אתפוס את הרוחניות.

אל תזלזלו בסדנאות, הרי בהן האיחוד הוא ממש קרוב. הוא יבוא לפעמים, עוד קצת ועוד, לא סתם בצורת התפעלות, אלא כחוויה רוחנית, שאחר כך, מ"הארת המקיפין", היא תהפוך לאור אמיתי.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "גוף ונפש", 01.01.2013

ידיעות קודמות בנושא:
להתמוסס בכוס של איחוד 
מעבר מדורג בין ההווה לעתיד
לדרוש איחוד מעצמי