לא סתם ברז

שאלה: איך אדם צריך להחיות את עצמו במצבים של ירידות?

תשובתי: למעלה יש מיכל עם אור, מהמיכל הזה יוצאים שני צינורות שבהם יש ברזים. הצינורות מחברים לנשמה. הבורא פותח ברז בצינור אחד ומתחיל לזרום האור אל הנשמה. מזה האדם מתחיל לחיות, רוכש את משמעות החיים, עובד, הכול בסדר גמור.

ופתאום הבורא סוגר את הברז והאדם מרגיש חוסר אונים, שאין לו חיוּת, הכול חסר צבע, חסר טעם, הכול אפור. איפה צבעי החיים, איפה הטעמים? העולם נמוג ונרדם.

הבורא עושה את זה כדי שהאדם יפתח בעצמו את הברז ויתחיל למלא את עצמו. כי על ידי זה, האדם יידמה את עצמו לבורא: הוא יקבל שׂכל, רגש, הבנה של הנהגה והשגחה עליונה. זה לא סתם ברז, אלא זו מערכת של הנהגת כל העולם, של כל המציאות.

על ידי השתוות הצורה הוא מגיע לתיקון והופך להיות אדם. לכן הבורא פעם סוגר את הברז ופעם פותח, כל פעם באופנים שונים, והאדם צריך בהתאם לזה לפתוח או לסגור את הברז שלו עד שהוא יגיע להשתוות בכל התכונות שלו עם הבורא.

מתוך שיעור על מאמר "מתן תורה" של בעל הסולם, 21.05.2014

ידיעות קודמות בנושא:
צעדים ראשונים
כאשר תסתיימנה העליות והירידות שלך
שסתום בלב