קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כנס בסנט פטרבורג. שיעור מס' 4.
אנחנו צריכים להגיע לקשר מוחלט בינינו, וכבר עכשיו מתחילים להרגיש שזה ממומש דרך הפעולות המשותפות שלנו.
הקשר האמיתי הראשון בינינו ייתן לנו את הרגשת העולם העליון. הקשר הזה ייקרא "עשר ספירות" של הכלי, וההרגשה ההדדית המשותפת שממלאת אותנו, תיקרא "אור".
ייווצר אצלנו ה"פרצוף" הראשון, שמורכב מספירות "כתר", "חכמה", "בינה", "זעיר אנפין" ו"מלכות" עם "אורות נרנח"י", שבו אנחנו נתחיל להרגיש את המצב העליון, הנצחי, המושלם והאמיתי. ואז אנחנו נבין, שהמצב הנוכחי שבו אנחנו קיימים עכשיו כמו בחלום ניתן לנו כדי שאנחנו נדחוף, נהדוף את עצמנו ממנו, נתעורר ונתחיל לפעול באופן מעשי.
כדי להשיג את זה, אנחנו צריכים לבצע המון פעולות. אבל לצורך הופעתה של ההשתוקקות לקשר בינינו, לא מספיקה רק עשירייה אחת שלנו או אפילו קבוצה, שמורכבת מהרבה עשיריות.
אם אנחנו רוצים שהצרכים הרוחניים שלנו כל הזמן יתפתחו, כדי שאנחנו נהיה חייבים להשתוקק זה לזה ולבורא, אנחנו צריכים כל הזמן להזין את הרצונות שלנו.
הם אינם יכולים להופיע בנו מעצמם, לשם כך אנחנו צריכים לצאת לשכבות רחבות יותר של הכלי השבור, כלומר לכל האנושות, להשתדל למצוא בקרבם רצונות נוספים, למשוך אותם אלינו, ובאופן כזה לטפח בתוכנו השתוקקות לקירוב ועלייה.
אסור לנו לשכוח על זה, אחרת אנחנו "ניבול". אנשים שלא מוצאים את עצמם בהפצה מחוץ לקבוצה שלהם, מונעים מעצמם תמריץ ודחף לעלייה. הם מתחילים "לשבת" במקום, עד שמאבדים את הדחף הכללי המשותף, והקבוצה מתפרקת.
לכן בתנועה מ"אני" ל"אנחנו" אנחנו צריכים לזכור על ההפצה לרוחב. זאת יכולה להיות חכמת הקבלה, יכולה להיות חכמת החיבור (חינוך והשכלה אינטגרליים), לא חשוב איך לקרוא לזה, העיקר שזו חכמה על החיבור והאיחוד הנכונים, שִחזור של אותו הכלי הכללי, הרצון היחיד, שמלכתחילה נשבר ונהרס עוד לפני היווצרותו של העולם שלנו.
אנחנו יודעים, שמחברי ספר הזוהר, בהתאספותם יחד, כדי לכתוב אותו במצב של איחוד, היו כל פעם מגלים בתוכם כזאת שנאה, שהיו מוכנים לשרוף זה את זה. ואלה היו אנשים גדולים, שנמצאים בהשגה של ראש דעולם האצילות. דווקא בצורה כזאת התגלתה בהם שבירת הכלי של הנשמה הכללית.
אבל לא הייתה להם דרך אחרת בהפצה, חוץ מאשר לתאר את ההשגות שלהם כדי לעזור לנו בתיקון שלנו, ובזה היה התיקון שלהם. באופן כזה הם היו יוצאים מהאגו שלהם, וכל פעם סיימו את העבודה באהבה חלוטה. לכן הם הצליחו לתאר בספר הזוהר מדרגות גדולות של העלייה.
אם נפנה למקורות קבליים אחרים, אז הם כולם מדברים רק על דבר אחד – על שאלות של חיבור, חוקים וכללים של איחוד בין בני אדם בעולם שלנו, ואחר כך בין הנשמות, עד לגילוי של המצב היחיד המתוקן.
מתוך שיעור מס' 4 בכנס סנט פטרבורג, 19.09.2014
ידיעות קודמות בנושא:
להפוך להיות כלי, המגלה את האור העליון
מאבד את עצמי בחברים
לְמה אנחנו מצפים מכנס פיטר?
גם אני דיסלקטי בשפות. כך נראה לי