דף הבית / המשבר ופתרונו / לא לחלוק בצעצועים, אלא לקחת את שניהם

לא לחלוק בצעצועים, אלא לקחת את שניהם

שאלה: בהיסטוריה על הצדיק איוב מסופר, שהייסורים שלו מופיעים כתוצאה מוויכוח בין הבורא לכוח הטומאה שנקרא "שׂטן", שכביכול מסתכלים על אנשים ומחליטים לנסות אותם על נאמנות לבורא.

השׂטן טוען, שאיוב נאמן, מפני שיש לו הכול והוא משגשג בחיים. אבל אם ייקחו ממנו את כל השגשוג, אז לא ידוע כיצד הוא יגיב. מזה מתחילים הייסורים של איוב. מיהו השׂטן?

תשובתי: זהו הרצון הרע שלנו שמנוגד לכולם. השׂטן נמצא בתוכי, הוא נקרא "היצר הרע". כתוב, שהיצר הרע שבאדם, זהו השׂטן, מלאך המוות.

שאלה: בדרך כלל אנחנו חושבים, ששׂטן, זה איזה כוח עליון.

תשובתי: למה שלא יהיה עליון? אני כבר נולדתי כזה, הוא קודם לי: "יצר לב האדם רע מנעוריו". הוא מנהל אותי. הייתי אומר, שהוא יותר חזק מהבורא. בטבע יש ד' דרגות: דומם, צומח חי ואדם (מדבר).

הכוח שמנהל את הדומם, צומח וחי, הוא טוב, הם נמצאים בהרמוניה ואיזון. אם יצורים אחדים אוכלים אחרים, אז זה מפני שכך מנהלים אותם כוחות הטבע. הם לא גורמים רע זה לזה. לכוח הטוב והחיובי הזה, שמנהל את הטבע הדומם, צומח וחי, קוראים "אלוקים".

ובחלק האנושי של הטבע פועל כוח שלילי: "יצר לב האדם רע מנעוריו". המהות הרעה הזאת כל הזמן דוחפת את האדם לפעולות רעות כלפי אנשים אחרים. לא מספיק לי לקחת ממך שעון, טבעת ומשקפיים יפים, מפני שאני צריך אותם, אני נהנה מזה שעכשיו אין לך אותם. מאיפה זה נובע? מהרגשת הזולת: אני מרגיש אותך.

מאחר ואני מרגיש אותך, אז זה לא סתם שאני לא רוצה שיהיה לך טוב, אלא אני רוצה שיהיה לך רע, אז מזה טוב לי. יוצא, שהרגשת הזולת שאופיינית לאדם, מאפשרת לו ליהנות מהייסורים של האחרים מהמחסור של הרצוי. בזה הוא מעלה וממלא את עצמו. הכוח הזה נקרא "שׂטן" או "יצר הרע".

שאלה: מה מסמל הדו שיח בין השׂטן והבורא?

תשובתי: השׂטן יושב בתוך האדם, זו המהות שלנו. והבורא, זה כביכול הטבע החיצוני, שלא נמצא בנו. הוא קיים בדומם, צומח וחי, ואילו באדם, לא: "יצר לב האדם רע מנעוריו". הוא נולד כזה, וקיים ככזה. רואים את זה בצורה טובה על ילדים. הם גדלים בהדרגה, שנתיים, שלוש, ארבע שנים, ופתאום מתגלה בהם האדם.

הם מתחילים לשקר, לגנוב, לפעול למטרות רווח, העיקר למלא את הרצון שלהם. כל אחד רוצה שיהיה לו הכול: תן לו צעצוע ותן לילד אחר, הוא רוצה את שניהם. את המהות הרעה הזאת אנחנו צריכים להפוך ליצר הטוב, "כמו לעצמי". אם מקודם, כילד קטן, אני תפסתי שני צעצועים מבלי לתת לחבר אף צעצוע, אז עכשיו אני צריך לתת לו את שניהם. לא להתחלק עימו, אלא לעשות "כמו לעצמי".

שאלה: איך צריך להבין את התחבולות של השׂטן, שדורש לשלוח לאיוב מכות נוספות? לקחת לו את הכסף, זה מעט. צריך לקחת גם את הילדים.

תשובתי: זה נובע מאותה התוכנית, שבהתאם אליה הטבע מוביל אותנו. אנחנו כל הזמן מתקדמים, גדֵלים, הרצון שלנו כל הזמן גדל, מתפתח, הופך ליותר אגואיסטי. הוא דורש יותר ויותר. אבל האם אנחנו מבצעים את התיקון מדור לדור?

אנחנו כל הזמן הולכים אחרי השטן. הוא דוחף אותנו לדברים רעים: התחמשות בנשק, רציחות, טרור, שקר, ערמומיות. אני מנסה להתנגד לזה? – לא! אני שוחה בזרם הרע הזה, שלא ידוע לאן הוא מוביל אותי ומסכים עם זה. יתרה מזה, אני אומר שאני אזרח הגון!

בזה שנהפוך את הרע לטוב, אנחנו נשיג את דרגת הבורא. אז אנחנו נראה ונגלה את כל הטבע, נהיה ברמה הכי טובה במדע, בהתנהגות וביחסים בינינו, בכל החיים שלנו. אבל בינתיים אנחנו לא עושים את זה.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 188, 28.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
בכל אחד מאיתנו יושב איוב טיפש
יצר לב האדם רע מנעוריו
אל תאכל את עצמך כמו גנב שנתפס

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/JB4e9

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest