דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לא לאבד את הקשר עם החיים

לא לאבד את הקשר עם החיים

laitman_2009-11-29_0032_70.jpg

כשאנחנו קוראים את ספר הזוהר, עלינו לחשוב בראש ובראשונה על הכוונה, כמו שאם החלטתי לנסוע לאן שהוא, העיקר בשבילי זה להגיע למקום הנכון. אך יחד עם זה, אני צריך לבצע המון פעולות נלוות. נניח שאני צריך להגיע לעיר אחרת, אז אני מתיישב באוטו, סוגר את הדלתות, מניע את האוטו, חוגר חגורת בטיחות, נוסע בכל מיני רחובות, לפעמים אפילו בכיוון ההפוך, עד שאני מגיע לכביש הראשי. למה אי אפשר לנסוע ישר?!

העניין הוא, שאני מורכב מהרבה מערכות, רצונות שונים, ועליי להיות מחובר עם הרבה תנאים, חלקים של המערכת הכללית של "אדם" שפועלים בשני כיוונים: קבלה והשפעה. וכל מיני צירופים אפשריים של קבלה והשפעה, הם כל כך מורכבים ומסובכים, שלפעמים בכלל אי אפשר להבין כיצד אירוע או תנאי זה או אחר יכול להיות מחובר עם המטרה.

לדוגמה, אירועים כל כך קשים כמו מלחמת העולם השנייה ואסונות אחרים שלא ניתן להצדיקם. אך כל פעולה מקרבת אותנו, רק שאיננו רואים כיצד. לכן כוונות, פעולות, מחשבות, רצונות יכולים להתחלף עד להופכיות גמורה, ב-180 מעלות. אך אנחנו חייבים יחד עם זה להחזיק במטרה.

תאר לעצמך, מה יקרה אם באמצע הדרך תשכח לאן נסעת?! מחלות כאלו קורות לעת זקנה. זו לא סתם חולשה בזיכרון, אלא זה ניתוק מהמציאות שמתרחש כל רגע. אז האדם כבר אינו יכול לדאוג לעצמו, צריך לדאוג לו ולעקוב אחריו, כמו אחרי תינוק. וגם אנחנו חולים ביחס לרוחניות באותה המחלה, מתנתקים מהכוונה שלנו! אנחנו כל רגע מאבדים קשר עם החיים ושוכחים: בשביל מה חיים, מה כבר עשׂינו ועוד נעשׂה, ולשֵם איזו מטרה? זוהי מחלה אמיתית וצריך להילחם בה בכל האמצעים, אחרת איננו חיים! אם איבדתי כוונה, אז אינני חי חיים רוחניים! אני חי לא כמו אדם, אלא כמו בהמה!

עכשיו תגיד, כמה רגעים מהחיים שלך חיית כמו בן אדם? כמה מאמצים השקעת כדי להיות בן אדם? נו לפחות השתדלת להשׂיג? אז הנה, רק לפי מספר רגעים נתת אפשרות לאור העליון לפעול ולהשפיע עליך. ויחד עם זאת אתה רוצה לקבל ולהשׂיג איזו תוצאה? אתה אפילו לא נתת לאור הזדמנות לעבוד עליך, אולי רק 10 דקות מתוך 10 שנים! ועכשיו אתה מחשב את הזמן לפי לוח השנה, ומתרעם שעברו 10 שנים, וכמה עוד אפשר? הרי כתוב שזה לוקח מ-3 עד 5 שנים! אך מה עשׂית במשך כל הזמן הזה?

אתה בודק את הזמן לפי המחוג המסתובב, אך האם אתה עצמך הסתובבת יחד איתו סביב אותה הכוונה? לא? אז מה אתה בכלל יכול לדרוש? – כלומר, כולנו חולים באלצהיימר, באיבוד זיכרון מוחלט, ואפילו איננו חושדים בכך. ואז כיצד יחד עם זה לשמור על כוונה נקייה? לשם כך קיימת ערבות הדדית! מגיעים אנשים אחרים ועוזרים לאלו שאיבדו את הזיכרון! אין מוצא אחר. אז בואו נסכם בינינו שנחזיק בכוונה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 25.11.2010

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/7LfX3

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest