קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: כיצד לרכך את הלב שלי?
תשובתי: על ידי העבודה בקבוצה, הדוגמאות שאנחנו מראים זה לזה, האור שאותו אנחנו רוצים למשוך בזמן הלימוד. אין אמצעים אחרים, אל תחפשׂ אמצעים להתקדמות רוחנית במקום שבו הם אינם קיימים: לא בפסיכולוגיה, לא במדעים ובשיטות אחרות, כל העבודה נעשית בקבוצה. יש חברים ויש לימוד, ככל שנצליח ליישׂם את עצות המקובלים, זה יירשם לזכותנו.
אין לנו לאן להתרחק ממקום השבירה, המקום של הקשר ההדדי שלנו. אחרי שנמצא אותו, נגלה בו את העומק של שבירת המערכת הרוחנית, רק בינינו. וכאן, בינינו, אנחנו צריכים לגלות את האיחוד, רוח החיים, השׂמחה וההשתוקקות למטרה. אין יותר היכן לחפשׂ, המפתח הוא בעזרה ההדדית. אני חייב ללמוד מהדוגמאות של האחרים ולהראות להם דוגמא, יחד אנחנו צריכים לקרוא על זה.
אנחנו רק נתבלבל אם נסיח את דעתנו בחיפושׂ אחר מרשמים אחרים, חוץ מהמרשמים שהעבירו לנו המקובלים. אין אמצעים אחרים, חוץ מספרים, מורה וחברים. יחד עלינו לחפשׂ אפשרות לגלות את הקשר שלנו או את חסרונו, לגלות את הכרת הנחיצות, הערבות, האנרגיה, התמיכה ההדדית ואת הבורא בינינו.
אם נמקד את כל העבודה במקום אחד ונינעל על זה, מהר מאוד נגיע לתוצאה: או שנכנעים ונסוגים, או שבכל זאת נשאבים פנימה, עוברים דרך הצפיפות הזאת ומשׂיגים את המטרה.
שהחלק הנוסף הזה – התפרק כמוך, וכואב בדיוק כמוך, חיפש או עדיין מחפש כמוך, מבולבל כמוך בדרך עליך. הכלים שלו אולי זרקו אותו לבורות אחרים, דירבנו אותו אחרת… אבל *הכאב* (עקב ה"שבירה") הוא אותו *כאב* —בדיוק כמו שלך—
שם… בתוך אותם העיניים של העובר ליידך…