דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לא אני הוא בעל הבית של הפעולה שלי

לא אני הוא בעל הבית של הפעולה שלי

"זאת אומרת שכל אחד חבוש בבית האסורים של ההשגחה, אשר על ידי שני מוסרותיה התענוג והמכאוב, מושכת ודוחפת אותנו לרצונה, למקומות הנרצים לה. באופן שאין כלל "אנכיות" בעולם. כי אין כאן כלל בן חורין ועומד ברשות עצמו. אין אני בעל המעשה, ואין אני העושה, משום שאני רוצה לעשות, אלא משום שעובדים אתי בעל כרחי ושלא מדעתי, אם כן יוצא לפי זה חלף לו השכר ועונש." (בעל הסולם, "מאמר החירות")

על איזה שכר או עונש אפשר לדבר, אם כל מה שמשפיע עליי מתרחש שלא מרצוני, אלא פשוט כדי לכוון אותי כל הזמן לשם או לכאן. כמו שמכוונים סוס שמולבשת עליו ריתמה, מלקים אותו בשוט, ומסובבים אותו על ידי מושכות ימינה או שמאלה. זה כל החופש.

אין בכלל בחירה חופשית, רק שאנחנו לא מרגישים זאת, כפי שבהמה לא מרגישה, מפני שמנהלים אותנו מבפנים. נדמה לנו שההגבלות נובעות מצד החברה ואילו הרצונות הם שלנו, אבל למעשה גם הרצונות אינם שלנו, וכמובן שגם לא ההגבלות של החברה. יוצא שכולנו כמו בהמות המנוהלות באופן מוחלט.

אז מי מאיתנו חופשי? אף אחד! אם ניתן לעצמנו דין וחשבון ראוי במעשים, במחשבות, ברצונות ובפעולות שלנו, אז נבין שאין אף אדם חופשי, ושכל מה שיש בכל אחד מאיתנו נקבע באופן מדויק מלמעלה, מהטבע.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 17.11.2019

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/pGtmW

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest