דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / הפצה / לאסוף שושנים הפזורות בין הקוצים

לאסוף שושנים הפזורות בין הקוצים

כתוב, "לא יצאו בני ישראל לגלות, אלא כדי לצרף להם נשמות הגויים". זאת אומרת, יש הרבה ניצוצות, רשימות, שאותם אנחנו צריכים למצוא ולצרף לעצמינו. וזה קורה דווקא בזמן שישראל נמצאים בין אומות העולם.

גלות, זה לאו דווקא נוכחות פיזית, אלא נפילה מדרגת ההשפעה והאהבה. אבל דרך ישראל בכל זאת מגיעה הארה לנשמות של אומות העולם, ובזכותה מתעוררים אותם הניצוצות, אותן הנשמות שמגיע זמנן להתחבר ל"גלגלתא ועיניים", וגם להפוך לבחינת "ישראל" (ששואפת "ישר-אל").

אמנם זה קורה לא בהתחלה, לא באותה תקופה כאשר אברהם התחיל לאסוף את העם הזה בבבל, אלא מאוחר יותר, בדורות הבאים. בזמן זה מתרחש בירור ואיסוף הכלים שבשבילם יצא עם ישראל לגלות. היציאה לגלות היא לא מפני שעם ישראל בעצמו היה זקוק לתיקון, להיפך, ישראל תיקנו את עצמם בצורה כזאת, שנהיו מסוגלים בזמן הגלות לצרף לעצמם עוד כאלה כלים, רצונות ו"רשימות" שנמצאים בין הכוחות האגואיסטיים, ה"קליפות".

בהתאם לכך אנחנו צריכים להתייחס לכל אלה שמצטרפים אלינו מכל העמים, דווקא בזמן הזה. זוהי עבודה בגלות, ואז היא יכולה להסתיים יותר מהר. זה תלוי בעבודה שלנו עם הנשמות שמתעוררות. לכן נדרש מאיתנו יחס מיוחד, אהבה ורצון להתקרב אליהם.

לילה, חושך, גלות – זה זמן העבודה. יש בזמן הזה הסתרה מסוימת שדווקא בזכותה אנחנו יכולים להתקשר לאותם הניצוצות שנמצאים בין ה"קליפות", ואחרי שאנחנו מתקשרים אליהם, אנחנו יכולים לדרוש את עלייתנו יחד איתם. ואנחנו רוצים לעלות בגללם, ולא לעצמנו.

ואם עם ישראל ימסור את עצמו בצורה כזאת לתיקון העולם, אז הגלות תסתיים, כי בזה אנחנו נממש את התפקיד האמיתי שלנו. כי אנחנו בסך הכול האמצעי כדי להוציא מעמקי ה"קליפות" את כל הכלים שיכולים להיתקן. ישראל הם מעבר, מוליך, שמוכן לרדת לעומק של כוחות הטומאה כדי להוציא משם את הניצוצות הללו.

לכן כל כך חשובה ההפצה והעבודה עם כל הקבוצות שלנו, עם כל החברים שלנו בכל העולם. זוהי עבודה שנקראת "עבודה בלילות", "עבודת הגלות".

הרב חיים ויטאל כותב בספר "שער הכוונות": "מה היא סיבת הגלות של עם ישראל בקרב העמים האחרים? העניין הוא, שאדם הראשון כלל בתוך עצמו את כל הנשמות ואת כל העולמות. ואחרי החטא, הנשמות הללו נפלו לתוך הקליפות המחולקות לשבעים אומות. לכן ישראל חייבים לגלות בתוך כל אחד מהעמים ולאסוף יחד את כל השושנים של הנשמות הקדושות המפוזרות בין הקוצים. כמו שאמרו חכמינו, "לא יצאו בני ישראל לגלות אלא כדי לצרף להם נשמות הגויים"."

זה מוכיח, שהעבודה שאנחנו עושים בהפצה היא העבודה הנכונה ביותר, וצריך להשקיע בה יותר ויותר. צריך להתייחס לכל אדם שרוצה להצטרף אלינו כמו למישהו מאוד רצוי ומאוד מבוקש על ידי הבורא.

הרי, דווקא בשביל הנשמות הללו ישראל עוברים את כל הגלות הארוכה והנוראית הזאת. וכל זה כדי להפיץ קצת אור ביניהן ובכך להתקרב אליהם ולעלות איתם יחד מהחושך.

ישראל יורדים ל"קליפות" ומוציאים משם את הניצוצות. יחד עם זאת, הם בעצמם רק מעבר, ובאמת כוונת הבורא היא עליהם. כי דווקא הם הכלים האמיתיים שבהם אחר כך יתלבש "אור החכמה".

כי ישראל הם רק גלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה. והתפקיד שלהם הוא "להשפיע על מנת להשפיע", לספק לעמים אחרים כוחות כך שיוכלו לקבל אור בעל מנת להשפיע.

לכן "יום ולילה", "גלות וגאולה" – אלה הם דברים יחסיים שתלויים בצורה שהאדם מקבל אותם, ולאו דווקא שהלילה והגלות הם תקופות לא טובות. אלה הן התקופות שמלכתחילה נקבעו בתהליך שאנחנו עוברים, ואנחנו צריכים להשתמש בהן לעבודה.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 13.11.2014

ידיעות קודמות בנושא:
חלוצים בתיקון העולם
עם "לא מהעולם הזה"
אז למה לכולם להתאמץ?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/euIfH

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest