דף הבית / חינוך, ילדים / לאן כל אחד נמשך?

לאן כל אחד נמשך?

שאלה: בחינוך האינטגרלי יש שני סוגי משחק – לאנשים עם "נקודה שבלב", כלומר, לאנשים עם שאיפה לתיקון, ולאלה שאין "נקודה שבלב". האם אלה יהיו משחקים שונים? מדוע?

תשובתי: הכול תלוי לאן כל אחד נמשך. האנשים שמשתוקקים רק להסכמה כללית, לחיבור כללי, לחיים בהרמוניה עם הטבע ולא יותר, לא ירגישו שום רצון לעלות למדרגה הבאה.

ישנם כאלה שחולמים: "זה יותר מדי, זה לא ברור לי, וזה פשוט מדי… אני מרגיש כאן נוח, אני לא צריך ללכת יותר לשום מקום", כך כל אדם בחיים. מדוע אחד רוצה להיות מסגר והאחר אקדמאי? מפני שכל אחד מרגיש את עצמו נוח בדרגתו ולא מקנא באחר. תנסו לומר למסגר: "ממחר, נעשה ממך אקדמאי", והוא יענה: "מה קרה לכם?! שם צריך ללמוד, להפעיל את הראש, ואני רגיל לעבודת כפיים." אותו הדבר גם כאן.

כאן בכלל לא יהיו סתירות. לפי דעתי יהיו הרבה רמות כאלה, למשל, כמו בבית ספר, וכך האנושות תטפס למעלה.

נראה לי שזה יקרה מהר מאוד, מפני שההמונים צברו מספיק דחייה מהמצב הנוכחי, והמדע צבר מספיק חומר כדי להציג את המצב הבא, את הצורך בחיבור האינטגרלי. ברגע שנצליח לקשור את כל הסבל האנושי לפיתרון שמציע המדע, אז בעצם אנחנו נגרום לפיתרון הבעיה, להבנתה.

הבעיה היא, ששליטי העולם לא ממש מעוניינים בכך, מפני שהעם יצא משליטתם, מכיוון שהאנשים שמתחברים מרגישים נוח, נהדר, לא צריכים להיות תחת שליטה של אף אחד, ושל שום דבר – הם חופשיים. כלומר, הבעיה היא לספק לאדם הרגשת חופש מעצמו ומהאחרים.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "שיחות עם מיכאל לייטמן", 10.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
משחק נפלא
לכל אחד תפקיד משלו
משחק שמשנה את הערכים של האדם

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/lPBvh

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest