לאחר הכנס: מסקנות ראשונות

אי-מייל: הרב! אני חושב שאני מביע רגשות של רבים כשאני אומר שממלאת אותי אכזבה רבה… מה עליי לעשות איתה?

תשובתי: ביום האחרון של הכנס שמעתי לא אחת על כך שלרבים הייתה תקווה גדולה לפריצה לעולם הרוחני ואיזו אכזבה משתלטת עליהם עכשיו!… אומר מייד: אני אישית מופתע ומתפלא מהתוצאה של הכנס שחלף. לא מכמות השׂיא של המשתתפים, לא מהתגובה החיובית של העיתונות, אלא מהשינויים הפנימיים של ההתבגרות והגדילה של כל משתתף ושל כל הקבוצה העולמית. אנשים עברו לראשונה שינויים שביחידות לא היו מסוגלים לעבור. התרחשו בהם בירורים פנימיים חשובים ביותר.

עכשיו על התקוות: אם התקוות שלכם היו באמת רוחניות, על הרצון להשפיע ואהבה לזולת, אז לא היו מופיעות אצלכם שום אכזבות, כי ההזדמנות והאפשרות להשפיע ולאהוב קיימת אצלכם תמיד, ואף אחד לא נותן ולא לוקח אותה מכם. התכונה הרוחנית הראשונה, הבינה, השתוקקות ל"חפץ חסד" (ההימצאות מעל לאגואיזם שלכם), ההרגשה מחוץ לרצון שלכם. אם הייתם משתוקקים לזה, לא היה לכם חשוב בכלל באיזה מצב אתם נמצאים, כי הרי הכול נובע מהבורא, ורק הוא מחליט לפי התוכנית שלו מה יהיה איתכם ועם כל אחד מכם. כך שהתגובה לכל הייתה רק שמחה, להיות בשליטת הבורא, תכונת ההשפעה.

את המחסום עובר מי שבורח מהאגואיזם שלו ומוכן לכל התנאים כדי להשתחרר ממנו, מוכן לקבל על עצמו את התנאים של "כולם כאחד" (כאיש אחד בלב/רצון אחד) וערבות "אחד בעד כולם וכולם בעד אחד". באף אחד מאיתנו אין כוחות להתנתק מהאגואיזם. עד עכשיו דיברנו עליו, אך לא יכולנו לזהות אותו בוודאות בתוכנו. כי הרי מדובר דווקא על תכונה שאינה נותנת לנו לצאת לרוחניות, לתכונת ההשפעה. אין באפשרותנו לקבוע מה הוא, איפה הוא בתוכנו. והוא מסתתר מאיתנו כמו נחש, ואיננו יכולים לקבוע אותו בוודאות, וכל הזמן מבלבלים אותנו עם תכונות אחרות. ורק הכאב של האכזבה, כמו כאב בזמן מחלה, עוזר לנו לזהות את האגואיזם שלנו, לגלות שהוא אינו טוב אלא השליט הרע שלנו, פרעה. להתאכזב בכזו מידה, כדי לשנוא אותו בתוכנו ולרצות רק דבר אחד, להתנתק ממנו.

כדי להביא את עצמך למצב כזה של ייאוש, צריך תחילה להשתוקק אליו עם כל האגואיזם שלך (לא לשמה), וזה מה שהצגתי לפני הכנס, "אנחנו יוצאים ממצרים". וכולם היו בטוחים שזה מה שאמור להתרחש. ואם לא היה כזה ביטחון, לא היינו יכולים להתאכזב ולקבוע בתוכנו דווקא את אותו הרע (פרעה) שאינו נותן לעלות לתכונת ההשפעה. כדי לעורר מייד את הרע הזה, אני הצהרתי בתחילת הכנס שאנחנו חייבים להשיג איחוד, שכל העבודה שלנו בכנס חייבת להיות במחקר מעמיק של עצמנו ושל היחס שלנו כלפי כל החברים. במקום "פתיחת השמיים" המצופה, זה מייד הזמין נפילה, התקררות. על ידי הקריאה שלי לחיפוש החיבור והעלייה מעל העצמי, מעל האני שלי, רציתי להראות למשתתפי הכנס שאנחנו עדיין לא מוכנים לזה וכתוצאה מההרגשה הזאת, כל המשתתפים נכנסו לבלימה…

מצד אחד הייתי מאוד שמח במצב הזה של "הכרת הרע". אך מהצד השני התחלתי לפחד שהקבוצה לא תוכל לצאת בתקופה קצרה כל כך מהמצב הזה. זה דומה לחולה שגילה כאב, וחייב להבין שהוא מצביע על מחלה, ואחר כך יתחיל לרפא אותה בעזרת הרופא, הבורא. חוץ מזה, 30-40% ממשתתפי הכנס היו אנשים חדשים בחכמת קבלה, והם בכלל לא הבינו מה מתרחש עימנו. לכן הוחלט להישאר על המכה האחת על פרעה, על התקוות האגואיסטיות שלכם ולהתעלות מעליהן. אך דווקא התהליכים האלו שחווינו והכינו אותנו למעבר אגואיסטי לגילוי המילוי, אלא לגילוי אפשרות ההשפעה, איחוד אמיתי "כאיש אחד בלב אחד", בהסכמת הערבות.

תוצאת הקונגרס מהווה מכה ראשונה בפרעה, האהבה העצמית שלכם, בתקוות האגואיסטיות "לפרוץ את המחסום" ולקבל את העולם העליון, כמו גם את העולם הזה, בתוכנו, ברצונות שלנו, במילוי שלנו. כמו שכתב בעל הסולם, כשהאדם משיג את הגבול הרוחני, הוא נוכח לדעת שהעולם הרוחני אינו שייך לו ורק אז פורץ את הקליפה, הגבול, ורוכש את תכונת ההשפעה. וגילוי הרצון שלנו שהתרחש מייד כשבהרצאה הראשונה שלי, בתחילתה, אני אמרתי שאנחנו חייבים במקום הפעולות החיצוניות להתעמק בתוכנו, בקשר שלנו בינינו, בערבות, ומייד הכול… קפא! – האגואיזם שלנו גילה את עצמו, וגילוי הרע הזה בתוכנו, שהוא גם כן הישג גדול, סייע דווקא לאיחוד שלנו (קדושת היום).

אנחנו גילינו במהלך הכנס שלנו שפרעה נמצא בתוכנו, ולא מחוץ לנו. והוא קיבל את המכה הראשונה בזה שהתאכזבנו מתוצאות הכנס. חשבנו (אנחנו – זה פרעה) שנקבל משהו לתוכנו, ולא קיבלנו שום דבר וזוהי המכה הראשונה בפרעה, באגואיזם שלנו, גילינו שברצונות האגואיסטיים שלנו, לא קיבלנו שום דבר. עכשיו אנחנו מסוגלים לקבוע יותר באילו תכונות צריכה להתגלות בנו הרוחניות, מבינים טוב יותר שלא בפרעה, מבינים טוב יותר מה הכוונה לחשוב על העליון – זה אומר לא לחשוב על עצמנו.

ובינתיים כל אחד מאיתנו פשוט רעד מחוסר סבלנות, מתי כבר יתרחש הנס והוא יקבל, כמו כל דבר בעולם הזה, את העולם הרוחני – בתוכו! הופיעה הרגשת הנחיצות להתנתק ממה שמביא לך כאלה אכזבות וזוהי התחלת דחיית האגואיזם. שילמנו ביוקר עבור השיעור הזה, אך הוא שווה הרבה יותר, דווקא האכזבה, המכה באהבה העצמית, באגואיזם, בתקוות לקבל – וזה מהווה את אותה הרכישה הגדולה שרק אפשר לייחל לה, ואני מתמלא בשמחה בכך שאני רואה את האגואיסטים המאוכזבים. עכשיו רק צריך להבין ולתפוס את מה שהתרחש איתכם. במידת ההכנה של כל אחד, חלק מאיתנו יתפסו את זה בשכל שלהם, וחלק יעברו ברגשות שלהם עוד כמה אכזבות ואחר כך יתפסו זאת. אך המסקנה תהיה אחת – האדם כבר לא יקשור את עצמו באופן בלתי ניתן לניתוק עם האגואיזם שלו, דווקא המכה הזאת בתקוות (האגואיסטיות) שלא מומשו עוזרת לנו להתחיל להתרחק ממנו (מפרעה)!

יכול להיות שתדרשנה עוד מכות, אך הן כבר תהינה באותו הכיוון, שאותו רכשנו בכנס הזה. יכול להיות שנוכל לעבור אותן לא רק בכנסים, אלא בקשר הווירטואלי היום יומי שלנו, באותה ההרגשה שרכשנו יחד עכשיו. בינתיים נאחל באמת רק דבר אחד – להתכחש לאגואיזם שלנו כמו מהרע היחידי, ולהתעלות מ"העצמי", לתכונת ההשפעה. הבורא הגיש לנו את המתנה הגדולה הזאת! אין עוד מלבדו!

כתבו ושאלו שאלות בשיעורים.

אני לא שיקרתי לכם, אלא לאגואיזם שלכם.

באהבה רבה אליכם,

הרב לייטמן