דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לאחר הכנס: ב"אבני הרחיים" של הבורא

לאחר הכנס: ב"אבני הרחיים" של הבורא

עכשיו, לאחר הכנס "שלהבת במדבר", אנחנו עוברים כל מיני מצבים. אנחנו השגנו מידה של חיבור, איחוד, ניתוק מהחומר, חשיבות הביטול כלפי החברים, כל מיני אבחנות רוחניות פנימיות, שקרובות למדרגה רוחנית ממשית.

אנחנו לא שולטים בתהליך שאותו אנחנו עוברים, ומתקדמים בהתאם לסדר של "אורות" ו"כלים". אנחנו נמצאים ביניהם, כמו בין אבני הרחיים, ועלינו כל הזמן עובדים כוחות שמקדמים אותנו למטרה, בהתאם למידה שאנחנו מבינים, מסכימים, רוצים ותומכים בפעולתם.

בסיכומו של דבר, כל העבודה של "אבני הרחיים" האלה נעשית לפי הסכמתנו, שיכולה להופיע או תחת הלחץ של הייסורים, או בעזרת האור המחזיר למוטב. אנחנו בעצמנו לא עושים דבר, העבודה הזאת נקראת "עבודת ה'", אבל מאיתנו נדרש להסכים עם הפעולה הזאת ולרצות שהיא תתרחש, על אף שזה נגד הטבע היסודי שלנו.

מאחר והעבודה הזאת היא נגד הטבע שלנו ונעשית עלינו בצורה קשה, נגד הרצון, אז זה נותן לנו אפשרות להפוך להיות חופשיים, להיות בבחירה חופשית, להתעלות מעל לטבע שלנו.

עכשיו, לאחר הכנס שלנו, אנחנו עוברים מצבים מאוד מיוחדים וחייבים, כמה שיותר מהר, להשתמש בהם ולהתעלות מעליהם בכמה צעדים קדימה. לכן הימים האלה מאוד חשובים עבור כל מי שהשתתף בכנס פיזית, נפשית, וירטואלית. כי כל מה שקיבלנו בכנס, אנחנו צריכים עכשיו לעבֵד בצורה נכונה, עד כמה שזה אפשרי, ולהמשיך להתקדם במהירות קדימה.

העיבוד של המצבים הוא בבירור החשיבות, למי אנחנו משייכים אותה. או שחשוב לנו שגילינו במקצת את הקשר עם הבורא, עם המרחב הרוחני, עם ניתוק עצמי, עם חלל חדש שבתוכו באמת אפשר לחיות ואחריו נפתח פתח, ואם אני נולד שם, אז אני נולד במציאות חדשה, באיזו מטריצה, במימד חדש. או שאני שוקע בזרם החיים הרגיל וחוזר לחיים הבהמיים הרגילים שלי.

חשוב לנו מאוד להתעלות מעל לחומר שלנו, מעל לרצון לקבל, שממש מושך אותנו "ברגליים" בחזרה לתהום של האגו, ברגע שאנחנו רוצים להתעלות מעט. ואילו אנחנו צריכים להשתדל להתעלות. ההשתדלות הזאת יכולה להצליח רק במקרה שאנחנו פועלים יחד, כמו בכנס, היכן שהשגנו מדרגה חדשה רק בזכות החיבור, שעבורו קיבלנו מלמעלה כוחות והרגשנו שקיים משהו מעל לטבע.

כך אנחנו צריכים להמשיך גם היום, כדי שכל הצורות של הרצון האגואיסטי והמחשבות שעוברות עלינו, יתכללו מייד בעלייה החדשה. ואז אנחנו כל הזמן, כל רגע, נעלה יותר ויותר גבוה, ולא נחכה עד שההתעוררויות האלה שהבורא שולח לנו כ"הכבדת הלב", כתוספת של הרצון האגואיסטי, כמחשבות זרות, כערפול, כביכול עייפות, יצטרפו ל"חשבון גדול", ואז נצטרך לעבור דרכן בדרך של ייסורים וכל מיני מכות.

להיפך, בכל רגע אנחנו צריכים להמשיך עוד ועוד, וכך "פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול". לא כדאי לחכות, עד שה"פרוטות" האלה יצטברו בעצמן, זה הרבה יותר קשה ולא מכובד בעיני הבורא, בעיני הבורא נחשב למכובד כשאתה לא עוזב אותו.

לכן, בזמן קריאת הזוהר אנחנו צריכים להתחבר יחד ולחשוב על איך לקבל עזרה מלמעלה, כדי לא להיפרד מההערכה הגדולה של ויתור עצמי, חיבור, אהבה, ניתוק מעצמי ודבקות בבורא.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 21.01.2013

 ידיעות קודמות בנושא:
איך אפשר לראות את מה שקיבלת?
המאמצים של היילוד מזרזים את לידתו
להסתכל על החיים שלך דרך העיניים של הבורא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/jDS6w

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest