לאחוז חזק זה בזה

"וזה נודע בחוש, ובערך הזה יש להם ידיעה בסוף. אבל ביני לביני היא גלות ארוכה ומאוימה." (בעל הסולם, "פרי חכם. אגרות, אגרת א').

"ועיקר הצרה היא, שכאשר רואה איזה גילוי פעולה שלא כשורה" בהנהגה, בעולם, שכביכול נובעת מצד הבורא, אז "נופל ממדרגתו (ונאחז בשקר מפורסם ושוכח שהוא כגרזן ביד החוצב בו) כי חושב את עצמו לבעל הפעולה הזו, ושוכח במסבב כל הסבות שהכל ממנו." הוא סבור שהפעולות של הבורא אינן שלמות.

כל הפעולות שהבורא מבצע איתנו, הן שלמות ומושלמות. הוא מוביל אותנו להכרה מלאה של עצמו. אבל כשאנחנו נופלים לכל מיני נסיבות אפשריות בלתי נעימות, איננו מבינים לשם מה הוא עושה זאת. אם נאחזים חזק זה בזה בקבוצה, אז הנסיבות האלה רק מסבירות לנו, עד כמה אנחנו יכולים להבין יותר את הבורא ממעמקי ההנהגה שלו, ולהצדיק אותו, בניגוד לְמה שמפריד בינינו.

אם אנחנו עוברים את כל הנסיבות הלא נעימות האלה, אז אנחנו משיגים עד כמה הבורא אובייקטיבי וטוב בכל המצבים. בעיקרון, אנחנו מתנהגים באופן זהה עם הילדים: כאשר אנחנו מענישים אותם, אז לנו כואב הרבה יותר מאשר לילד המוענש.

האדם "חושב את עצמו לבעל הפעולה הזו, ושוכח במסבב כל הסבות שהכל ממנו ואין שום פועל אחר בעולם זולתו." לכן הוא מתרחק מהבורא, ובכך מצער מאוד אותו.

הדבר העיקרי הוא שבכל הנסיבות שאותן אנחנו עוברים בעולם הזה, עד כמה שהן מסובכות, לא נעימות, לא רצויות, מתישות אותנו, עלינו לאחוז בהנהגה האישית שלו בלבד. אז נוכל לגלות ולפענח את כל ה"משחקים" שלו איתנו, והוא כבר לא יסתתר מאיתנו, אלא להיפך, אנחנו נגלה אותו באופן מלא. כל המשחקים ומעשי הקונדס שלו יסתיימו, נבין את ההנהגה שלו ונהיה חכמים כמוהו. זו למעשה מהות האיגרת של בעל הסולם.

אם כך מה הבעיה? בהתחלה אנחנו מכוונים את עצמנו לזה, לוקחים לתשומת ליבנו שאת כל הפעולות מבצע הבורא, ש"אין עוד מלבדו", ואז שום דבר בעולם לא מפחיד, כל מה שיקרה. אנחנו נאחזנו בו וממשיכים להיאחז, כמו ילד קטן שנאחז באימא. אבל הבורא כל פעם זורק אותנו ממנו, כדי שנרצה לאחוז בו יותר במחשבות, בפעולות, בכוונות, כדי שאנחנו יותר ויותר נשלוט במצב שלנו וניאחז בו כשווים: אנחנו בו, והוא בנו.

לכן נאמר: למרות שהאדם בתחילה נאחז בדעת, שהכול נובע מהבורא, אבל ברגע שבו יש צורך בבורא, בכל מקרה הוא לא ישלוט על המצבים שלו ולא יוכל להיות קשור איתו. דווקא במצב שבו אנחנו לא קשורים עם הבורא, נחוץ לנו הקולקטיב שיכול לעזור לנו באופן ברור להישאר באיחוד. זאת המשמעות של הימצאות בקבוצה. אם בעזרת הקבוצה כל אחד משיג במאמצים שעושה קשר עם ההנהגה הפרטית והכללית, בכך אנחנו מסיימים את ההתפתחות שלנו ועוברים מהדרגה הנוכחית לדרגה עליונה.

שאלה: כאשר הבורא משחק איתנו, האם הוא שומר על הכללים של המשחק הא-לוהי שלו? האם מקובל גדול יכול לנצח את הבורא?

תשובתי: בשום אופן לא, מפני שהבורא פועל מהמצב העליון והמוחלט ביותר. ואילו הנושא שאיתו הוא משחק, זה איחוד מוחלט של כל בני האדם, של כל הנבראים.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 17.03.2019