דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לאהוב את האבא הקשוח

לאהוב את האבא הקשוח

מתוך שיעור ההכנה לכנס בניו-ג'רזי

נניח, שאני גורם סבל למישהו. האם הוא יכול במקום דחייה ושנאה, לאהוב אותי בחזרה? עבור מה? למשל על זה שאני גדול, חכם. נניח, שהוא יאהב אותי אם אני על ידי המכות רוצה לקדם אותו לטוב, למשהו מיוחד, גבוה.

לדוגמה, אני לוחץ על הבן הקטן שלי ללמוד, שיהיה חכם ויהיה "אדם גדול". אולי עכשיו הוא לא אוהב את זה, אולי הוא רוצה לשחק, אבל אני מחייב אותו ללמוד.

בתגובה, הוא לא אוהב אותי, הוא שונא אותי. אבל במשך הזמן, על ידי המכות שלי הוא מקבל שכל, בזכות הלימוד וההתפתחות הפנימית. אני מכריח אותו להתפתח, ועם הזמן הוא מתחיל להכיר שאני עושה את זה לטובתו. כן, אני לוחץ עליו ומכריח אותו ללכת בדרך הקשה, אבל זה לא אומר שאני לא אוהב אותו כמו שהוא חשב קודם. לא, אני עושה את זה בצורה כזאת מכיוון שאני רוצה לטובתו, ואני סובל אפילו יותר ממה שהוא סובל מהקשיחות שלי. פשוט לא הייתה לי ברירה אחרת.

אז כך גם לבורא אין ברירה: הוא יכול לברוא את הנברא רק בצורה כזאת, כמו שהוא. כי רק אז, כשהוא מתפתח, הוא יתחיל לפנות לבורא לא בגלל המכות שבאות ממנו או התענוגים, אלא אחרת, בצורה מטרתית, עם הבנה שהבורא מעורר אותו לעלייה, לאיזושהי הצטיינות מיוחדת, לחיים נצחיים, מושלמים, להבנה, לדרגה חדשה, מיוחדת.

כשהוא מגיע לזה, אז יש בו שתי צורות הטבע:

1. הרגשת התענוגים והייסורים, שבאים מהבורא.

2. ומעליהם, במקום השנאה הקודמת, אהבה חדשה שהוא מרגיש כלפי הבורא.

כך הנברא מקבל עצמאות מהטבע ההתחלתי שלו ומקבל טבע שני.

בעולם שלנו אני גם רוצה לפעמים שאנשים יאהבו אותי לא בגלל שאני טוב ויפה נפש. אפילו שאני מתייחס אליהם רע, שיאהבו אותי כמו שאני. דווקא בצורה כזאת: למרות ההתנהגות הרעה מצידי, למרות שאתה סובל ממני, אני רוצה שתאהב אותי, שתעריך אותי לא בגלל איך שאני מתייחס אליך ולאחרים, אלא בגלל מי שאני בפנים.

זה דומה קצת למשחק שהבורא משחק איתנו, כשהוא בונה איתנו יחסים ישרים, ובו זמנית נותן אפשרות לכוון עוד "קו קשר". אפשר לראות תמונה דומה בדוגמה של יחסים בין ההורים לילדים: על אף שהילדים גורמים הרבה דאגות וצרות, ההורים בכל זאת אוהבים אותם, כמו שכתוב: "על כל פשעים תכסה אהבה".

מכאן אנחנו יכולים להבין את המשחק של הבורא איתנו. וכל העבודה שלנו כרוכה בהתעלות מעל הגוף שמרגיש רק תענוגים או ייסורים, וכן בבניית היחס למורה שלנו, אשר מלמד אותנו להתעלות מעל ה"בהמה" שלנו ולהעריך אותו לפי עצם מהותו, בשביל מה ובשביל מי הוא עושה זאת? רק בשבילנו.

כתוב, שהוא סובל הרבה יותר מאיתנו, מפני שהוא מוכרח להסתיר את עצמו ולהעביר כל מיני ייסורים על החלק ה"בהמי" שלנו. הוא עושה זאת על מנת שנתעלה מעל הרמה הזו, שנהפוך לבני אדם, לנעלים, אצילים, בשלים, מפותחים, שנעריך את יחסו לפי מהות העניין ולפי איך שהוא מעורר אותנו להתעלות מעל ה"בהמה", בלי להתחשב בתענוגים והייסורים שנשלחים בכוונה, שנסתכל על הכול ביחס למטרה.

לפי שפת הקבלה, זה אומר שאנחנו מבצעים "צמצום" של ההרגשה ה"בהמית", של התענוג והסבל, ומכוונים את עצמנו אך ורק לקראת המטרה, כלומר מממשים "זיווג דהכאה" מעל התענוגים הגשמיים, על מנת להיות רק בהשפעה הדדית עם הבורא, שאין לה שום קשר לתענוגים וייסורים של ה"בהמה" שלי.

זו כבר רמה אחרת, גבוהה יותר, שבה אני מסדר את הקשר עם הבורא בהתאם לכמה ששנינו חושבים על החיבור בינינו, על המטרה המיוחדת, על המצב המיוחד.

אם נחזור לדוגמה עם האב והבן: כאשר הבן כבר מבין מדוע האב התייחס אליו בקשיחות והכריח אותו ללמוד, הוא מתעלה מעל הייסורים האלה ועולה לרמה חדשה של יחסים עם אביו, כאשר שניהם דואגים להצלחתו במקצוע או בתחום כלשהו בחיים. בזכות זה הם נמצאים בחיבור, בדבקות, בכוונה משותפת, הם מקושרים ומבינים זה את זה. וזאת כבר מדרגה רוחנית, אחדות הרוח, אמנם שברמה הגשמית הבן חווה ייסורים והגבלות מצד אביו.

שתי הרמות הללו הן נחוצות לנו, מפני שאחרת האב והבן לא יהיו מסוגלים לבנות ביניהם יחסים אמיתיים, אישיים, פנימיים. ללא חיבור רוחני הם תמיד יהיו מקושרים רק על ידי מה שיקבלו זה מזה וזה שייך ל"רמה הבהמית", שבה הנברא ללא ספק מופעל על ידי הבורא ויישאר לא עצמאי לנצח.

הדוגמה הזאת, אם לפתח אותה, מסבירה בצורה נגישה ונוחה את יסוד הקשר שלנו עם הבורא…

מתוך שיעור ההכנה לכנס בניו-ג'רזי, 09.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מפת הדרכים לבורא
ייסורים שאין בהם צורך
המשׂחק של הבורא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/T8eG2

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest