דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לאבד את עצמך הגשמי

לאבד את עצמך הגשמי

שאלה: איך אנחנו בכנס יכולים להפוך להיות כמו "פרצוף תחתון", שמבטל את עצמו בפני העליון ומבקש ליצור אותו ברוחניות?

תשובתי: "הפרצוף העליון" שלנו, זו הקבוצה, ורק בה מתגלה הבורא. אנחנו הופכים את הקבוצה ל"מלכות", לשכינה, ו"הפרצוף העליון" שלה הוא "זעיר אנפין", הקב"ה. אנחנו צריכים לגרום לכזה מצב, שבתוך החיבור שלנו יתגלה הכוח העליון.

זה בהחלט ניתן להשגה ואפילו יכול מאוד לקרות. אנחנו בהחלט נקבל הארה מהמצב הזה, ואפילו כבר מקבלים, כל אחד בהתאם לדרגה שלו. אבל כאשר אנחנו באמת נתחבר, אז במקום הארה אישית נגלה את האור.

האור גם כן יתגלה לכל אחד באותה המידה, עד כמה שהוא השיג חיבור, השקיע את עצמו. אבל זו כבר תהיה מנה מסוימת מוגדרת של האור, ולא סתם איזו הארה חיצונית. אני בטוח שלא רק בכנס של הגברים, אלא גם בכנס של הנשים, אפשר יהיה להרגיש את ההארה הזאת.

ביטול הקבוצה שלנו בפני העליון, זה נקרא, שכל אחד מבטל את עצמו בכל כוחו כדי להתחבר ולהתכלל בכל האחרים ושם לאבד את עצמו הגשמי, להימצא שם רק תחת ההשפעה הרוחנית.

אנחנו למדנו במאמר של בעל הסולם, "ששים ריבוא נשמות", שקיימת נשמה אחת, וכל אחד משיג אותה בלבד ונכלל באותה הנשמה עצמה. למעשה, לא קיימת אותה החלוקה שכוח השבירה מצייר לנו עכשיו, בכך שמתאר לנו שכביכול לכל אחד קיימת נשמה פרטית משלו. כך זה נראה לנו, רק מפני שאנחנו לא נמצאים עדיין בשלמות ההשגה, אלא נמצאים בבלבול, בערפל ובחוסר הכרה. לכן בכנס אנחנו רוצים להתכלל בנשמה האחת הזו.

מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 10.01.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הנשמה שלי היא בזולת
נשמה אחת לכולם
הנשמה היא מה שנתתי

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/xHlxe

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest