כשהמסכים יפלו

בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", סעיף כ':

"ואותו הגוף, בצורתו הרעה, הניתן לנו כעת, גם הוא אינו פוגם את מהותנו, להיותו הוא וכל קניניו , עומדים להתבטל לגמרי, יחד עם כל מערכת הטומאה, שהיא מקורם. ו"כל העומד להשרף, כשרוף דמי", ונחשב, כמו שלא היה מעולם.

אמנם הנפש, המלובשת בגוף ההוא, שמהותה היא ג"כ בחינת רצון בלבד, אלא רצון להשפיע, שהיא נמשכת לנו, ממערכת ד' עולמות אבי"ע דקדושה, היא קיימת לנצחיות, כי צורה זו של רצון להשפיע, הוא בהשואת הצורה לחי החיים, ואינה ח"ו בת חילוף."

אנחנו נמצאים במציאות אין סופית, וכל ה"עולמות", כלומר ההעלמות, הם רק "מסננים" שמתאימים עבורנו את תמונת האין סוף, מדרגות ההסתרה, שקיימות רק בתפיסה שלנו. הם ייעלמו ברגע שאנחנו נוכל לבטל את ה"גוף" שלנו, את הרצון לקבל לעצמו.

אבל את הרצון הזה עוד צריך לגלות. היכן הוא בעצם נמצא? כי היום למעשה כל הרצונות שלי פועלים בדרגה "בהמית". הרצון לקבל האמיתי מתגלה רק כאשר אני מתחיל לעבוד בעל מנת להשפיע ומגלה את כל מה שמנוגד לרצון להשפיע. כנגד "קו ימין" מתגלה "קו שמאל", נגד הקדושה מתגלה הטומאה.

כאן למטה, מתחת ל"קו של התפיסה הרוחנית", אנחנו נמצאים בעולם מדומה, שבו הרצונות שלנו, כמו שנאמר, "כולם כבהמות נידמו". אבל אם על ידי עבודה בקבוצה, בהפצה, בחיבור למען החברים, למען האנושות, ובסופו של דבר למען הבורא, אנחנו מגלים את הנטייה שלנו כלפי מעלה, אז מגלים את ה"גוף" המקולקל שלנו, כלומר את הרצון לקבל עם כוונה על מנת לקבל.

כדי לתקן את הרצון הזה צריך לשנות את הכוונה שלו לעל מנת להשפיע. הרצון לקבל עצמו נשאר, ואילו מעליו אני בונה רצון על מנת להשפיע, שנקרא "נשמה". המהות שלה היא בהשפעה שלי לכולם. בזה שאני נותן לכולם, אוהב את כולם, אני מפתח מעל ל"גוף" שלי את הנשמה. ובצורה כזאת אנחנו מגיעים לתיקון.

גם עכשיו אנחנו קיימים בעולם אין סוף. וגם עכשיו הכול תלוי בכוונה שלי. אין משהו שקיים וקבוע, אלא הכול מצטייר ומתרחש רק בתוך התכונות שלי.

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 13.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הינומה על פני האין סוף
לחזור למלכות דאין סוף
העולם שנבנה על פי בקשתי

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/wo6Zu

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest