דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / הפצה / כשהחולה עדיין לא מוכן להתרפא

כשהחולה עדיין לא מוכן להתרפא

לפנינו שלושה שלבים. קודם כל, אנחנו צריכים להגיע להכרת הרע של האגואיזם שלנו (1). להכיר את הרע עד כדי כך שנרצה להשיג את תכונת הבינה, להתעלות מעל לאגואיזם (2). ואחר כך אנחנו משיגים את הכתר (3), כלומר משתמשים באגו שלנו על מנת להשפיע.

השלב הראשון הוא שלב ההכנה. לאחר מכן, כשעלינו לדרגת בינה, אנחנו כבר מרגישים את העולם הרוחני, נכללים בעולם האצילות. ואחר כך אנחנו מתחילים להעלות לתוכו את כל הרע שלנו, והופכים אותו לטוב, להשפעה.

את כל השלבים האלה אנחנו מסוגלים לממש רק בעזרת כוח האור. נאמר: "בראתי יצר רע (האגו שלנו) ובראתי לו תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב".

הבעיה היא, שהאנושות אינה יודעת על קיומו של הכוח שמיועד לתיקון האגו שלנו, ולכן היא שרויה בבלבול גדול ואינה יודעת איך להמשיך להתקיים. הגיע הרגע הקריטי, שאחריו יבוא מבול של בעיות, עד כדי הפרות סדר המוניות, מהפכות, מלחמות בין העמים והמדינות. חכמת הקבלה מזהירה, שהמצב יכול להגיע עד למלחמת עולם שלישית ואפילו רביעית. הייסורים ילכו ויתגברו, עד שהאנושות בעצמה לא תמצא את שיטת התיקון, את התרופה שרק האור יכול לתת.

ולכן בשחר ההיסטוריה, לפני 5771 שנה, כשהאגו רק החל להתגלות באדם, התגלתה לבני האדם שיטת הקבלה. היא התפתחה בהדרגה עד לזמננו, עד לאותו השלב שבו אנחנו מתחילים להרגיש את האגואיזם שלנו כרע. ועכשיו, יחידי הסגולה שפיתחו עבורנו את שיטת התיקון הזאת, יכולים סוף סוף להגיש לנו אותה בתור אמצעי לריפוי. כך גם הרופא בא לחולה ומסביר לו על מחלתו, כיצד צריך להיראות המצב הבריא, וכיצד להתרפא. כי הרי התרופה קיימת.

ולכן, אם נזדרז ונציג לעולם את שיטת הריפוי, האנשים לא יצטרכו לחפש אותה תחת לחץ האסונות והבעיות, שבכל מקרה יחייבו למצוא את המוצא היחידי הזה.

דוגמא טרייה: לאחר שבנורבגיה אדם אחד הרג יותר מ-70 איש, הטלוויזיה הנורבגית אסרה לשדר תכנים שיש בהם אלמנטים של אכזריות ואלימות.

אז למה אנחנו לומדים רק מתוך אירועים מהסוג הזה? למה אנחנו לא יכולים לעשות הכול מראש בצורה מתוקנת? למה אנחנו יוצרים עבור ילדינו כזאת סביבה רעה ומחייבים אותם ללמוד על עימותים ותחרותיות? למה המשחקים שיוצרו לגילם מלמדים להרוג כמה שיותר או להרוויח כמה שיותר? למה אנחנו לא מביאים להם מסר של אחדות? אנחנו בעצם יורים לעצמנו ברגליים, אנחנו כורתים את הענף שעליו אנחנו יושבים.

האם נוכל להתעורר רק כתוצאה ממקרים כמו בנורבגיה, או גרוע מכך, כתוצאה ממלחמת עולם נוספת? האם רק אז נבין שאי אפשר להמשיך כך יותר? ובכל זאת איננו רואים תזוזות ממשיות. האנושות לא הופכת לחכמה יותר. איזה עוד צרות צריכות להגיע אליה?

לכן, מבלי לחכות להם, אנחנו צריכים כבר עכשיו לפנות לבני האדם, לפנות אליהם בטוב, בסבלנות, כמו לחולה שעדיין לא מבין ממה רע לו. הכאב רק יותר מכסה לו את העיניים ויותר סותם לו את האוזניים. אנחנו נוהגים בו בעדינות, בהבנה. אפילו אם הוא נגד, אפילו אם הוא מקלל אותנו ואינו רוצה לשמוע כלום, אנחנו בכל מקרה צריכים להשתדל, לחפש דרכים, באהבה אך בהחלטיות, להסביר לו שאין מוצא אחר.

איננו שוללים אף שיטה. הרי בסופו של דבר, איננו מתנגדים לאגואיזם ישירות ולכן איננו באים להרוס שום תנועה, שום גישה, שום מפלגה. זה בלתי אפשרי, ואנחנו גם לא צריכים להרוס את המבנים האגואיסטיים האלה, כשם שאיננו צריכים להרוס את האגואיזם בתוכנו.

אנחנו רק צריכים להימשך לחיבור מעל לכל המחלוקות. ואז כל הצורות האגואיסטיות שבנו ובעולם החיצוני, כל הפערים התרבותיים והאחרים, יהפכו להשפעה, לאהבה, לחיבור. כל אחד יתרום את חלקו לחיבור הזה, אבל לא בהתנגדות, אלא בעדינות.

מתוך שיעור מס' 3 בכנס הקבלה בגרמניה, 06.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
יחי חוסר האדישות!
נכללים בעבודה
מה יצמח מאיתנו?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/ToDKu

One comment

  1. חיה רוזנברג

    כן ניקח דוגמא מנורבגיה ונראה לילדינו בתקשורת רק דברים חינוכיים ולא הרס ורצח כולנו בעד חינוך אחר נקי ויפה אמן

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest