דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / כשאתה מוריד את חשיבות הרב, אתה בעצמך נופל

כשאתה מוריד את חשיבות הרב, אתה בעצמך נופל

בכל הזמנים וגם היום, האנושות נשארה באותו המבנה של רב, קבוצת מקובלים וכל יתר האנושות. כל העבודה מתקדמת בהתאם להסברים של הרב, והקבוצה מבצעת אותם. קודם יש חיבור בתוך הקבוצה, ורק אחר כך אפשר להפיץ אותו ליתר האנושות, במעגלים.

אבל השיטה נשארת אותה השיטה, כוללת את אותם השלבים ואפשר לממשה רק בתנאי שמרוממים את הרב. כמובן שלא מדובר על הצורה החיצונית כמו בתורות אחרות, אלא על מימוש עצות הרב כיצד להגיע לדבקות עם הבורא. זה נקרא לכבד את הרב, שהוא מדרגה יותר גבוהה מאיתנו, לכבד את הכיוון שלו, את דבריו.

כשאנחנו בונים את היחסים הנכונים בינינו, כלומר מממשים את התורה, עד למימוש הכלל העיקרי שלה "ואהבת לרעך כמוך", אנחנו מתקדמים. וככל שאנחנו מורידים את גדלות הרב בעינינו, אנחנו בעצמנו נופלים.

ובמידה שאנחנו מעלים או מורידים את גדלות הרב בעינינו, בהתאם לזה אנחנו נמצאים בעליה או בירידה. לכן, נאמר "תלמיד שגלה – מגלין רבו עמו". על התלמיד לדעת שהערכת הרב, הערכת השיטה ודרך התיקון, תלויים לגמרי בהערכת חשיבות האמצעים להשגת הדבקות עם הבורא.

וכשהתלמיד יעבוד על גדלות האמצעים, בהתאם לזה הוא יוכל להשיג את המטרה שהיא גדלות הבורא, גדלות של תכונת ההשפעה, האהבה והחיבור. כל זה תלוי לחלוטין בעבודה של גדלות הרב והחברים. את המטרה משיגים בתוך הקשר בין החברים כשבונים רשת קשר נכונה ובעזרת הבירור של כל פרטי החיבור. אם האדם אינו מסוגל להשפיע על הקשר שלו עם החברים, אבל הצליח להתכלל בו ולהתעלות מעל האגו שלו, אז זה נקרא "עיבּוּר".

במצב הזה, כל הזמן מתגלה לו התנגדות פנימית יותר ויותר גדולה לחיבור שנקראת "עיבּוּר". והוא צריך כל פעם לבטל את עצמו כלפי תפקיד הקבוצה, כלפי גדלותה וכלפי גדלות הרב. ובזכות זה הוא כל הזמן מתפתח, עד שמסיים את כל שלבי העיבּוּר. לאחר מכן יש תקופת ה"יניקה", כשהוא כבר מסוגל לקבל ולתת, להשתתף בצורה יותר פעילה בחיבור, להרגיש עד כמה הוא מעשי ואמיתי. כך הוא מסיים את שנות היניקה ומגיע למצב שמתעוררים בו כלים דקבלה כבדים. אז הוא יכול להשתתף בצורה פעילה בעבודה, לבנות קשרים חדשים, לברר ולברוא את תכונות ההשפעה והאהבה, מה שנקרא "לגלות את הבורא בין החברים".

כל פעם הצורה הזאת מתחילה להתברר יותר ויותר. בהתחילה רק דרך ה"אחוריים", כי אי אפשר לראות את פני הבורא עד גמר התיקון. ואחריו יתגלו אפילו פניו של הבורא, כלומר, תתגלה בינינו השפעה ואהבה חלוטה בתוך הכלים המתוקנים.

כל זה יתרחש רק בתנאי שהאדם מעריך את הרב, את הקבוצה ועובד על גדלותם, משתדל לעבור את העליות והירידות. אם הוא הצליח לעלות, אז מיד נותנים לו ירידה, מוסיפים שכבה נוספת של רצון לקבל, כדי שיעלה יותר ויותר.

רק בחיבור בין החברים אפשר לראות את כל שדה העבודה, את המקום שבו מתממש התנאי "אין עוד מלבדו", כלומר, האור, צורת ההשפעה והכלל "ואהבת לרעך כמוך" שהוא הכלי. הכול מתגלה רק בתוך הקבוצה שמכוונת נכון על ידי הרב.

כתוב, "די לנו באהבת חברים", אבל "תלמיד שגלה – מגלין רבו עמו", כלומר, אם התלמיד מצליח להתעלות מעל ה"גלות", הזלזול כלפי הרב וכלפי הקבוצה, אז אהבת החברים משלימה את כל חסרונותיו. באהבת החברים כלולים כל התיקונים.

אם אנחנו מצליחים לשמור על תשומת לבנו בתוך התחום שנמצא בינינו, שאותו אנחנו צריכים למלא בהשפעה, באהבה ובעזרה הדדית, כדי שמ"אהבת הבריות נגיע לאהבת ה'", אז באותה המידה אנחנו מתקדמים. העיקר לא לשכוח שכל זה מתגלה בתוך הקשר בינינו.

כל הדרגות של תכונת ההשפעה שאנחנו רוכשים: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה, צריכות להתגלות בינינו. וככל שאנחנו מתקרבים יותר אחד לשני, אנחנו בסופו של דבר מגלים בקשר בינינו את ה"כולל" הגבוה שנקרא ה"בורא". צורתו היא דרגת "כתר", "יחידה" בכל המצבים. אם בכל מצב ומצב אנחנו מגיעים לדרגה האחרונה – "יחידה", אז אנחנו כבר מרגישים את נוכחות הבורא.

מתוך ההכנה לשיעור, 26.03.2014

ידיעות קודמות בנושא:
הילדים המפונקים של הבורא
אי הסכמה פנימית עם הרב מובילה לריחוק חיצוני
כמו התלמיד, כך גם המורה שלו

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/rIdmc

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest