דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / כשאנחנו יחד אי אפשר לשבור אותנו

כשאנחנו יחד אי אפשר לשבור אותנו

2011-11-18_congress_arava-285_w.jpg

"זעיר אנפין", זה המנגנון העליון. ו"מלכות" זו המערכת שלי, שאותה אני מסוגל לבנות ולייצב בעצמי יחד עם החברים, כלומר, עם הרצונות שהבורא מסדר לי כדי שאני אתחבר איתם.

ישנם כאלה סוגי רצונות שאינם שייכים לי, אלא רצונות זרים, אבל גם הם מכוונים לבורא, כמוני. אני לא מסתכל על ה"פרצופים", אלא אני מסתכל רק על הרצונות שאפשר גם לכנותם ניצוצות.

ואז אני עושה כל מיני פעולות חיצוניות, כדי לחבר אותנו. אני רוצה לאסוף את כל הרצונות האלה, את כל הווקטורים הקטנים לאגודה אחת, כדי שהם יקבלו כוח. וכשהם יחד, אז כבר לא ניתן לשבור אותם, כמו ביחידות.

אנחנו מתחברים על ידי זה, שכל אחד מבטל את עצמו למען השגת גדלות הבורא, גדלות תכונת ההשפעה ההדדית. אנחנו יוצרים אותה בינינו, כדי להראות לעצמנו ולבורא שאנחנו מוכנים להשפעה ורוצים אותה. אפילו שאין בכוחנו להשיגה ואיננו יכולים באמת להשפיע זה לזה, בכך שמבטלים את האגו שלנו, אבל אנחנו מראים את המקסימום שאליו מסוגלים בקבוצה שלנו.

אם אנחנו משקיעים כאלה מאמצים וממלאים את הסאה, אז מופיע המאור המחזיר למוטב שמממש את החיבור ביננו. ואז בתוך החיבור הזה, בתוך "מלכות", אנחנו מרגישים את תכונת ההשפעה, שמקשרת אותנו עם "זעיר אנפין". כך אנחנו מגלים את הבורא: "יסוד דז"א" מתקשר עם ה"מלכות" והיא מתחילה להשיג אותו.

"מלכות" כבר לא מתחברת ל"זעיר אנפין" רק נקודתית, אלא מתחילה לפתח בתוכה את תכונות ההשפעה, שמתאימות לזעיר אנפין, ובאותו הזמן מנוגדות לו מפני שהן משתפות פעולה ביניהן.

"זעיר אנפין" ו"מלכות" מתחברים כך, שביניהם מתגלה האור העליון: "אור החכמה" ו"בינה", אור ע"ב- ס"ג וכך אנחנו מגיעים להכרה.

הכול תלוי באופן שהכנו את ה"מלכות". באותה המידה, עד כמה שמופיע בה הרצון שמתאים ל"זעיר אנפין", אז במידה הזאת הוא מתחיל לגדול יחד איתה. הוא סופג לתוכו את הרצון שלה ועל ידי זה גדל.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 18.04.2012

ידיעות קודמות בנושא:
קבוצה שאימצה את ליבי
מקום המגורים – קבוצה
רוצה להיות יחד עם כולם?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/2Q0ZH

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest