קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: לעיתים קרובות אנחנו חושבים על איך להגיע למצב של תפילה. ומצד שני, הכנס זו פעולה כל כך משמחת…
תשובתי: וגם התפילה לא צריכה להיות עצובה. תפילה זו ציפייה לתיקון. האם אני צריך לבכות, לעמוד על הברכיים ולהכות עם המצח בקיר? אין שום דבר כגון זה!
תפילה, זו הרגשה שבלב. אני רוצה שהלב שלי יתוקן. אני מכין אותו לכך כדי שהוא יעבור תיקון, יפסיק להיות אגואיסטי, יפסיק לחשוב על עצמו.
ברגע שהלב מפסיק לחשוב על עצמו, אני מייד מתחיל להרגיש את העולם העליון. את זה אני רוצה! וזה נקרא תפילה! שום דבר יותר מזה.
שאלה: אבל אנחנו מדברים על כך שצריך להגיע למצב של ייאוש, אפיסת כוחות, לאיזושהי הרגשה מאוד קשה, ואילו הכנס מסמל מצב של שמחה, חיבור. איך לחבר כל זה לאחד?
תשובתי: גם זה מאוד פשוט.
הייאוש צריך להיות שמח. כלומר, התייאשתי מכוחותיי עצמי, תראו מה השגתי! אני כבר לא סומך על עצמי.
בעל הסולם כותב, שאין רגע יותר מאושר בחייו של אדם, כאשר הוא מרגיש, שלא יכול בשום אופן לעזור לעצמו, ושום דבר לא עוזר לו, אלא רק אם מלמעלה יתרחש נס, ואז הוא מגיע. אין רגע יותר מאושר מאשר ההרגשה שרק זה יציל אותו. מה יכול להיות יותר טוב?..
מתוך יסודות הקבלה, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", שיעור מס' 2, 25.11.2012
ידיעות קודמות בנושא:
דמעות של שמחה מהתפילה
אדם נולד בשמחה
שער הדמעות
