דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / הפצה / כמו שמש שזורחת ללא הפסקה

כמו שמש שזורחת ללא הפסקה

laitman_2011-02-25_9222-70.jpg

שאלה: לפי סקרים, 80% מהאנושות מאמינים בכוח עליון המנהל את הכל. אז מדוע לא נסביר לבני האדם מהו אותו הכוח, מה רצונו? הרי זה הרבה יותר מעניין מקריאה לאהבה.

תשובתי: אין לנו מה להסביר. הכוח העליון הוא טבע, חוק, כוח, שאינו משתנה כמו כוח המשיכה. הוא אבסולוט, טוב ומטיב ואינו משתנה. אולם אם הכוח הזה הבלתי משתנה, הוא כביכול לא קיים. היעדר השינויים כביכול מבטל אותו. זה דומה לחיים תחת שמש שכל הזמן זורחת. איזה טעם יש לקחת אותה בחשבון, אם היא כאן, והיתה כאן תמיד? היא פשוט קיימת וזהו.

בחיים שלנו אנחנו עושים את התכנונים שלנו לפי מה שצריך להשתנות, לפי השינויים בהם אנחנו תלויים. עניין אחר לגמרי הוא כשמדובר על משהו שלא ניתן לשינוי, בו אנחנו כל הזמן תלויים עד כדי כך שכבר אי אפשר לקרוא לזה תלות. זה מה שנקרא "בורא". ולכן אנחנו כל כך מתקשים להסביר זאת לבני אדם. למעשה אנחנו לא מתפללים אליו אלא לעצמנו. אנחנו מחפשים כיצד להשתנות והוא תמיד בלתי משתנה. כמובן שאני אשתנה אם ארצה בכך, בשביל זה אני לא צריך לקחת אותו בחשבון. הוא טוב ומטיב, לידו אני כילד מפונק, שהוריו אוהבים אותו אהבה חלוטה והוא עושה מה שבא לו ואפילו יכול לקפוץ להם על הראש בידיעה שלא יקרה לו שום דבר רע.

הבעיה שלנו היא כיצד להסביר לבני האדם, שהבורא זה כמו קיר שבלתי ניתן להזיזו, פשוט קיים. אתה יכול לקפוץ לפניו, לנופף עם הידיים–זה עניינך, והוא ממשיך לעמוד לפניך בכל גובהו כפי שעמד. קשה לאדם לתאר לעצמו דבר כזה: "אז עם מי יש לי עסק? יוצא שאין גם למי לפנות? כיצד להסביר לאלה שמאמינים בכוח העליון, שאין טעם להתפלל לבורא שישתנה, שיעשה לי היום טוב יותר מאתמול, אם כך יוצא שאתמול הוא עשה לי רע?

במציאות יש לנו עסק עם טוב ומטיב לרעים ולטובים. אך עבור האדם הדבר מתפרש שאין זה חשוב אם הוא טוב או רע, התוצאה תהיה זהה. האדם הרגיל מוטל תחת שינויים תמידיים. הוא כל הזמן משווה את עצמו עם העולם, מנסה לחשב את תוצאות השינויים הפנימיים והחיצוניים. הוא לא מבין מהו כוח בלתי משתנה, גדול, אוניברסאלי שכולל את הכל..

זה חומק מהחושים שלנו, הרי הם מחודדים לשינויים ולא לסטטיות. מה שלא משתנה נעלם משדה הראייה. אני פשוט לא רואה את זה. זאת הסיבה בגללה אנחנו לא יכולים להסביר לבני האדם מהו "בורא". לפעמים אני אומר בהרצאות ש"בורא" זה טבע שהוא בלתי משתנה, שאין למי להתפלל, שתפילה פירושה לדון את עצמך… בתגובה לכך האנשים מוכנים לקרוע אותי לגזרים. בכך כל הבעיה: אנחנו דנים את עצמנו, והאחרים מבקשים מהבורא שהוא ישתנה: "זרקתי קצת לתוך קופסת החסכון שלך, אז תשמור אותי מהצרות".

כשאנחנו מדברים על הבורא כעל חוק בלתי משתנה אנחנו שוללים מהאדם את ההזדמנות לפנות אליו. הרי הוא לא רואה צורך להשתנות. חייבת להיות "מנת" התפתחות חדשה וחזקה, כדי שהאדם יתחיל להתנהל אחרת. לא חשוב על מה נדבר, ובתוך זה גם על המשבר, אנחנו למעשה מסבירים לבני האדם את דרך היסורים: "האלטרנטיבה היא שיהיו צרות וזה לא שווה את זה. בואו נשתנה". זה לא שקר, אך גם לא אמת.

הרי לאדם שמגיע לחכמת הקבלה מתוך רצון להגיע למטרת הבריאה, עלינו להגיד דבר אחר: "עליך להיות למעלה מזה. לא חשוב אם זה טוב או רע, אתה צריך להתעלות באמונה למעלה מהדעת. אסור שהפעולות שלך יהיו מותנות ביסורים ותענוגים. זוהי כבר לא השפעה. אמונה למעלה מהדעת פירושה, שאתה מתעלה מעל השכר. או שאתה עובד כדי להימנע מהרע ולהגיע בעתיד לטוב? האם אתה באמת מצפה לשכר? האם אתה באמת רוצה להגיע בעצמך למטרת הבריאה כדי לעשות בכך נחת רוח לבורא?"

אך מצד שני, למי לעשות נחת רוח אם הבורא הוא חוק? זהו עניין מאוד עדין בהסברים שלנו.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "שופר של משיח", 17.06.11

ידיעות קודמות בנושא:
פעמי המשיחʺ או ʺ10 שעות עד לסוף העולםʺ
מה לבקש מהבורא?
כיצד לספר לעולם על כוח האיחוד?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/AfsmC

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest